הבלוג של ד"ר דני לוסקי

אחדות היקום
 תבנית 32 הנתיבות היא בסיס משותף לכל המדעים והדתות ונותנת הסבר אחד לכל מסתרי היקום.
התא הוא אבן הבניין של הגוף, הגוף בנוי ביותר מחמישים מיליארד מיליארדי תאים החיים בגוף בצורות ובמידות בהתאם למיקומם ותפקידם. בכל תא נמצא זיכרון גנטי שעובר מדור לדור. עץ חיים הוא הזיכרון הגנטי, והפוטנציאל האנושי. זו מולקולה הבנויה מעץ מפותל של שלושה סלילים היוצרים שלושים ושתים אינטליגנציות בארבעה רבדים. כל קטע בעץ היוצר את הסליל המשולש קרוי נתיב והוא מעין דף בספר עץ החיים השלם. שלושים ושתים האינטליגנציות הם הדפים היוצרים את הגנום האנושי השלם. בכל תא בגוף מצוי עותק מושלם של הגנום השלם. כל תכונות האדם היוצרים את מבנה האישיות מוצפנות בשילובים וצירופים שונים של שלושים ושתים אינטליגנציות. מיפוי משתנים לפי אינטליגנציות יאפשר גישה לצורך אבחון וטיפול. שכלול, תחזוקה ותיקון.
לכל התנהגות אנושית, לכל תהליך, ולכל מעשה אנושי פשוט ניתן להגדיר פרופיל אינטליגנציות מדורג המכיל את כל שלושים ושתים האינטליגנציות.

לכל אדם פרופיל ייחודי. יש אנשים שהאינטליגנציות השכליות שלהם חזקות יותר והם יעדיפו פעילות במקצועות כמו ראיית חשבון, מנהל עסקים, ויש אנשים שהאינטליגנציות הרגשיות חזקות יותר והם יעדיפו לעסוק בעבודה סוציאלית, או חינוך. אלו שהאינטליגנציות הרוחניות שלהם חזקות יותר יעדיפו לעבוד בארגוני צדקה או בתפקיד מורים רוחניים ואלו שהאינטליגנציות הגופניות שלהם חזקות יותר יעסקו במקצועות חקלאיים, או ספורט. שילובים של מספר אינטליגנציות מאפשרים מקצועות ועיסוקים משולבים.

לכל אדם פרופיל אינטליגנציות ייחודי המעצב את אישיותו והוא "מבנה" האישיות שלו. ואולם כל אדם יכול, לחשוף ולגרות, לאמן ולתרגל אינטליגנציות ולהתאימן אל המבנה החדש של האישיות שהוא מבקש לעצמו.

הצירופים שמביא כל אדם הם חד פעמיים ומבטאים נאמנה את "מבנה" האישיות הייחודי שלו וכן את הייעוד האישי הנובע מכך. הפרופיל הייחודי של כל אדם עושה את האדם אחד יחיד ומיוחד ומעמיד אותו במרכז היקום ובמרכז ההוויה.

דימוי עצמי ואינטליגנציות

כל אינטליגנציה קשורה בהיבט סביבתי ולכן יש לבודקה בהיבט המוכר והמתאים לאדם, ולאפשר תנאי סביבה אופטימליים, המרחיבים את יכולת הביטוי של האינטליגנציה.

תפקיד החברה לזהות את יכולות האדם, לסייע לו להגיע לתחום שיתאים לכשרונותיו, תחום שיאפשר לו יעילות וכושר תחרות, סיפוק, וחיזוק האינטליגנציות שהוא מצטיין בהם. בכך נתרום להעלאת הדימוי העצמי ולמיצוי הפוטנציאל של כל אדם.

ואולם על אף ההבדלים בין בני אדם והמגוון העצום של "פרופילי האינטליגנציות", עדיין מתבצעת הערכה באמצעות מבחנים "קונבנציונליים" אחידים. במצב משונה זה, מודגשות יכולות המתבססות בעיקר על שתי אינטליגנציות: הלשונית או הלוגית – מתמטית. המשמעות היא שאנשים המצטיינים בשתי אינטליגנציות אלו, נחשבים חזקים ומצליחים בעוד אחרים נחשבים מתקשים חלשים ואינם עומדים בדרישות המערכת ונתונים במעגלים מתסכלים של בינוניות או של כשלון עד לכדי נשירה מהמערכת.

תפקיד המורה, ההורה או המטפל לאפשר לכל אדם במה וחלון  הזדמנויות לביטוי המרקם המגוון המאפיין את האינטליגנציות, שלעתים הן חבויות ואינן באות כלל לידי ביטוי במסגרת הרשמית של הלימודים העיוניים.

במאמר שפרסמה ד"ר מרים וליצקר, היא כותבת:  "ככל שהשיעור יגוון באסטרטגיות הוראה – למידה, בפעילויות ובחומרי למידה, כן יתאפשר ליותר תלמידים – לגלות עניין ומוטיבציה, לבטא את עצמם בהקשר לנלמד, בדרכים מגוונות המתאימות לפרופיל האינטליגנציות שלהם. מעבר לחווייה שבלמידה שכזו יתאפשר גם למורה – לוודא באופן מהימן ותקף, על בסיס ביצועי התלמידים, אם אכן הם מבינים את הנלמד ומסוגלים לעשות שימוש מושכל בידע שרכשו. המורה יוכל לאבחן יכולות, נטיות, נקודות חוזק ועניין, לצד נקודות לשיפור ותפיסות שגויות. לאור איבחון זה, יוכל המורה לעצב את המשך ההוראה – למידה, בכך שיעודד תלמידים להתבלט ביכולותיהם הבולטות, בנקודות החוזק ובתחומי העניין שלהם. דווקא מזווית חיובית זו, חשוב שהמורה יסתייע בנקודות חוזק ועניין אלו כמנוף לקידום של יכולות אחרות, שאינן מפותחות דיין ושרצוי לשפרן, או לשם שירוש תפיסות שגויות. גישה זו מביאה ליצירת תנאים מעוררי מוטיבציה, אופטימליים ומזמנים המעודדים את צמיחת התלמידים ואת מיצוי הפוטנציאל הטמון בהם. גישת הוראה כזו, המזמנת לתלמיד להציג את הנלמד בדרכים מגוונות המתאימות לאישיותו, לנטיותיו וליכולותיו, לפי בחירתו, עשויה להקנות לתלמידים תחושת מסוגלות ואמונה ביכולתם (תקף בפרט לגבי תלמידים "חלשים" ותת-משיגים, שסביר להניח שניחנו בנקודות חוזק כלשהן שאינן זוכות להכרה במסגרת ההוראה וההערכה ה"מסורתית"). בכך נגרום להעלאה של בטחונם ודימויים העצמי, ואף של "מקובלותם" החברתית (דימויים בעיני עמיתיהם, מוריהם והוריהם). כל אלה יביאו למוטיבציה ולפתיחות ללמידה, שתסייע להם לצאת ממעגל הכישלון או הבינוניות שבו הם נתונים."

כדי לקדם הבנה של הרעיון צריך לעשות שימוש נרחב ובאמצעים מגוונים המייצגים את כל שלושים ושתים האינטליגנציות תוך יצירת פרופיל אישי לכל אדם.

כאשר אדם אינו מצטיין באינטליגנציה של דיבור (לכן מתקשה בניסוח תשובות מילוליות אבל הוא מוכשר באינטליגנציה של תשמיש, ניתן לעודדו להפגין את הידע שרכש באמצעות ציור, פיסול, בניית דגם או מצגת, לבחירתו.

וליצקר גורסת כי "תלמיד שזכה בהערכה ובהכרה בייחודיות האינטליגנציות המפותחות שבו, יגלה עניין רב יותר ללמידה נוספת ולשיפור, גם בתחומים הפחות מפותחים אצלו."

________________________________________________

מתוך דוח וועדת דוברת שהתפרסם בשנת 2005 המלצה 1.1

קידום כל ילד וילדה הוא היעד המרכזי של מערכת החינוך  "בעקיפין אחראי המחנך בפני החברה גם לעתיד. 

אך במישרין, ראש לכל, הוא אחראי בפני החניך" (קורצ'אק)

"מערכת החינוך אחראית לפתח את אישיותם, את יצירתיותם ואת כשרונותיהם השונים של כלל הילדים למימוש מלוא יכולותיהם כבני-אדם בוגרים, החיים חיים של איכות, של משמעות ושל מחויבות לסביבתם. להעניק לכלל התלמידים חינוך שיפתח בפניהם את מירב אפשרויות הבחירה וכר נרחב של הזדמנויות להשתלבות כבוגרים בחיי העשייה והיצירה. מערכת החינוך מחויבת לכך תוך חיזוק מיוחד של החינוך בגילאים הצעירים, טיפוח מתמיד של התלמידים החלשים, אתגור המצטיינים והיענות לצורכיהם הייחודיים של כל ילדה וילד.

אחריות מערכת החינוך, אחריותו של כל בית-ספר ואחריותו של כל מורה היא כלפי כל תלמיד. על הצוות החינוכי בבתי-הספר ובגני הילדים להכיר היטב כל תלמיד ותלמידה, לזהות את נקודות החוזק שלהם ולהביא למיצוי היכולות הטמונות בהם.

יש לעודד כל תלמיד ולסייע לו לממש את מלוא יכולותיו ולהגיע להישגים גבוהים בתחומים מגוונים, עד כדי מצוינות בתחום הייחודי לו. יש לחזק את ביטחונו העצמי של כל תלמיד ולהנחותו  בגיבוש זהותו הערכית ותפיסתו המוסרית. יש לתמוך ולעודד קיומם של יחסי אנוש ראויים בין התלמידים, ולטפח את יכולת ההנאה שלהם מיצירות הרוח והאמנות ואת יכולת היצירה שלהם עצמם.

כדי להבטיח שוויון הזדמנויות וצמצום פערים, כל מורה ומנהל נדרשים לטפח תלמידים חלשים  ולהביאם לרמת ידע, יכולות והישגים שיאפשרו להם המשך למידה משמעותית בעתיד והכנה להשתלבות מוצלחת בחברה יצירתית ויצרנית.

כאשר לילד יכולות מיוחדות, תפקידם של מוריו ומחנכיו לאפשר לו לפרוץ קדימה. מיצוי יכולותיהם של המוכשרים חיוני לקיומה של מנהיגות מדעית, טכנולוגית, תרבותית וחברתית, שיש לה תפקיד מכריע בביסוס מעמדה המוביל של המדינה בעולם המודרני. מצוינות אינה נוצרת מאליה; יש לטפחה  אצל תלמידים המגלים יכולות יוצאות דופן.

כאשר לילד צרכים מיוחדים או קשיים ייחודיים, על מוריו ומחנכיו לזהותם  ולסייע לו להתמודד עמם. כשם שהילדים שונים, כך צריכים להיות גם היחס והטיפול שלו הם זוכים. אין די בכך שרוב התלמידים מצליחים ומתקדמים, כל עוד ישנם כאלה שאינם מממשים את יכולותיהם  ואינם מתקדמים במידה שהם  מסוגלים לה."

החוק השולט ביקום

תכליתו הסופית של המדע היא לספק תיאוריה אחת המתארת את היקום כולו.

"העולם הוא אנרגיה בעלת מודעות המשתנה ופועלת בהתאם לרצונות, להסכמות, ולכוונות של בני אדם."

הניסיונות העיוניים המוקדמים ביותר לתאר את היקום ולהסבירו התבססו על הרעיון שאירועים ותופעות טבע נשלטים על ידי רוחות בעלות רגשות אנושיים הפועלות באורח אנושי ביותר שאינו ניתן לניבוי. אותן רוחות שכנו בעצמים טבעיים כמו נהרות והרים, לרבות גרמי שמיים כמו השמש והירח. בני אדם האמינו שיש צורך לרצות אותן ולשחר לחסדיהן כדי להבטיח את פוריות האדמה ואת חילופי העונות. הטבע וכל אשר בו הפך לאלילים בעולמו של האדם.

עד לתקופתו של גלילאו הייתה גרסה כי אפשר לגלות את כל החוקים המושלים ביקום בכוח המחשבה הטהורה בלי צורך לבדוק אותם בתצפית. עד לאותו זמן המדעים השונים חיו בכפיפה אחת. פילוסופיה עם אסטרולוגיה ותזונה, רפואה עם צילום ושירה, פיסיקה, כימיה עם חינוך, אנטומיה עם קוסמולוגיה, ותזונה עם מתמטיקה, כולם היו עם כולם. מדען היה אמן ורופא, שחקן היה גם משורר ופילוסוף והראיה המדעית הייתה כוללת. ככל שגדל הצורך בחישובים שנבע מכמות המשתנים לצורך המחקר ואישוש תצפיות, נוצרו הפרדות ברורות והחלה חלוקה של מדעים לפי נושאים. ככל שגדלה עוד יותר כמות החישובים שנדרשה נוצרו תת תחומים והפיצול הלך והעמיק גם באותו תחום מחקרי. ככל שגדל הפיצול, הראיה הכוללת של המדענים את היקום כיחידה הוליסטית נפגמה ובמקום מספר מדעים שהקשר ביניהם היה טבעי וזורם נוצרו מדעים ותת מדעים שאין קשר ביניהם.

כאשר התברר שישנן סדירויות מסוימות – השמש תמיד עולה במזרח ושוקעת במערב, הירח וכוכבי הלכת נעים במסילות מדויקות על פני השמיים ואת אלה ניתן לנבא מראש במידה רבה של דיוק, ניפץ המדע את אלילי הבעל והתמסר לשיטה המדעית הנשענת על תצפיות הניתנות לניבוי. מאז המדע מוכן לקבל כהוכחה רק מה שניתן לנבא באמצעות תצפית. בהדרגה האנושות עברה מאמונה עיוורת באלילים מסוג אחד לאמונה עיוורת באלילים מסוג אחר. ההתפתחות האנושית הייתה איטית, שלב אחר שלב, גילויים ותיאוריות חדשות נולדו תחת תיאוריות ישנות שתוקנו ושופרו וכך יצא לא פעם שאותם תיאוריות נולדו באותו זמן ממש בשני מקומות שונים על ידי מדענים שונים. במרוצת השנים עסקו בחקר היקום בהיבטיו השונים חוקרים ומדענים רבים ורק כאשר נראתה הוכחה ממשית קיבלו את השינוי.

סטיבן הוקינג הפיסיקאי התיאורטי הגדול ביותר מאז איינשטיין הגדיר את מהותה של תיאוריה מדעית כך: "תיאוריה היא דגם של היקום או חלק ממנו בצירוף סדרת כללים המקשרת בין הגורמים הכמותיים בדגם לבין תצפיותינו ביקום. הדגם קיים רק בשכלנו ואין לו שום ממשות אחרת. כל תיאוריה פיסיקלית היא ארעית תמיד, במובן זה שהיא השערה שלעולם אי אפשר להוכיח אותה. אין זה משנה כמה פעמים יעלו תוצאות הניסויים בקנה אחד עם התיאוריה, לעולם אין לדעת מתי הניסוי הבא יפריך את התיאוריה. מספיקה תצפית אחת החולקת על התיאוריה כדי לנטוש אותה או להכניס בה שינויים. תכליתו הסופית של המדע היא לספק תיאוריה אחת המתארת את היקום כולו."

אנחנו רואים כי המדע פעל מתוך ידיעה ברורה כי כל תיאוריה היא זמנית עד שתבוא תיאוריה חדשה, אמונה זו הגשימה את עצמה.

בשנת 340 לפני הספירה קבע אריסטו שארבעת היסודות: אדמה, אויר, מים ואש מרכיבים כל דבר בעולם (דבר שהיה ידוע יותר מאלף חמש מאות שנים קודם לכן ונכתב בספר יצירה). אריסטו הבין שכדור הארץ עגול ושרוי במנוחה ואילו השמש והירח וכוכבי השבת חגים סביבו במסילות עגולות. (דבר שהתברר כשגוי, זה עדיין היה בזמן שלא נערכו תצפיות והמדע הסתמך על מחשבה טהורה כהוכחה)

בשנת 200 לפני הספירה שכלל תלמי את הרעיון של אריסטו והפך אותו לדגם קוסמולוגי שלם, הארץ ניצבה במרכז מוקפת בירח, השמש וחמישה כוכבי לכת שהיו ידועים באותה עת – שבתאי, צדק, מאדים, נוגה וחמה. לפני תלמי רוב המדענים חשבו שהעולם שטוח. (כידוע בספר יצירה מוזכרים שבעה כוכבים וגם ההשפעות שלהם על ההתנהגות האנושית עליהם מבוססת כל האסטרולוגיה המודרנית)

בשנת 1514 הציע הכומר ניקולס קופרניקוס דגם שבו השמש עומדת  במרכז ואילו כדור הארץ וכוכבי הלכת חגים סביבה.

בשנת 1676 גילה האסטרונום הדני אולה כריסטנסן רמר שמהירות האור היא סופית וניתנת למדידה.

בשנת 1687 הציע ניוטון את תורת הכבידה והציג תיאוריה המסבירה את תנועת הגופים בזמן ובמרחב. ניוטון מצא ששני גופים במידות שונות ומשקל שונה יפלו בזמן זהה. החיכוך שנוצר עקב גודלו של גוף מתקזז עם משקלו ולכן מהירות נפילתו תהייה זהה לגוף קטן. (ספר יצירה  מדבר על האחדות שבין קטן וגדול, גוף ונפש, זכר ונקבה )

בשנת 1929 הציג אדוין האבל תצפיות לפיהם היקום הולך ומתפשט וכי הגלקסיה שלנו אינה יחידה, למעשה יש הרבה גלקסיות וביניהם מפרידים מרחבים עצומים של חלל ריק. הוא הסיק שבזמן כלשהו היקום היה זעיר ודחוס במידה אינסופית ולכן לזמן הייתה התחלה, ראשית הזמן על פי האבל הייתה במפץ הגדול. (על תיאוריה זו כמובן לא ניתן לערוך תצפיות כלשהן וקיים ויכוח גדול בעולם המדע על התיאוריה הזו.) בשנת 1915 הציג איינשטיין את תורת היחסות הכללית הקובעת שכל הצופים צריכים למדוד מהירות אור זהה ואין זה משנה באיזה מהירות הם נעים בעצמם. לכל אחד יש מידת זמן אישית משלו התלויה בשאלה היכן הוא נמצא ובאיזו מהירות הוא נע. תורה זו קובעת ששום דבר אינו יכול לנוע מהר יותר ממהירות האור, ככל שעצם מתקרב למהירות האור גדלה המאסה שלו בשיעור הולך וגדל ויהיה צורך בכמות אין סופית של אנרגיה כדי להביא אותו למהירות האור ולכן אין שום דרך להגיע למהירות האור. תורת היחסות הכללית ומכניקת הקוואנטים הן ההישגים האינטלקטואלים הגדולים של המאה הנוכחית. המדע הוכיח באמצעותם שהיקום היא מערכת סגורה ואין אפשרות לפרוץ אותה.  (מעגל שסופו הוא תחילתו ותחילתו הוא סופו – ספר יצירה)

כל חלק בזמן ובמרחב ניתנים למדידה, אלא שכל אימת שאנחנו רוצים להקיף את כל היש אנחנו נתקלים באותה תופעה בה נתקל איינשטיין ביחס למהירות האור, ככל שנוסיף עוד משתנים וידע ונתקרב להכלת כל התופעות נהייה זקוקים לאנרגיה אינסופית למיון ועיבוד הנתונים דבר שימנע את האפשרות להגיע להבנת כל היש. "המדענים מתארים את היקום בשתי תיאוריות חלקיות יסודיות – תורת היחסים הכללית ומכניקת הקוואנטים, ידוע כי שתי התיאוריות אינם עולות בקנה אחד, לא יתכן ששתיהן נכונות, וכעת המאמצים של המדע מתרכזים במציאת תיאוריה אחת שתסביר את התנהגות היקום." כדי להגיע לתיאוריה אחת שתסביר הכל על כל אינסוף המשתנים צריך כמות אינסופית של חישובים. ככל שנתקרב ליכולת להקיף את כל היש נהייה זקוקים לאנרגיה וכמות חישובים אינסופית כדי להסביר יקום מוגדר וסופי, דבר שמונע באופן סופי את האפשרות להגיע לתיאוריה אחת, כזו שניתן להוכיח באמצעות תצפיות וחישובים. מגבלה זו מציבה אתגר חדש בפני המדע כפי שאנו מכירים אותו. הדרך שנותרה פתוחה בפני האנושות היא למצוא חלופה וכלי חדש למדידה והסבר של התופעות ביקום.

המדע הוכיח שהיקום הוא מגבלה והאדם הוא מגבלה בתוך מגבלה שחוקר באמצעות כלים מוגבלים, זו מערכת סגורה שאין דרך לפרוץ אותה. המדע הוכיח כי מגבלה לא תוכל לחקור ולהבין את המגבלה של עצמה מבלי שהיא בעצמה תצא אל מחוץ למגבלה ותתבונן על המגבלה מבחוץ. (הצופה משנה את הנצפה) השאלה שנותרה פתוחה היא איך מגבלה פורצת אל מחוץ לגדרות המגבלה של עצמה כדי לבצע תצפיות ולחקור את עצמה. המגבלה נמצאת בתוך המבנה המוגבל שלה – ככל שתעמיק בחקר הפרטים תאבד את היכולת לראות את כל התמונה הכוללת וככל שתתרחק מהפרטים כדי לראות את התמונה הכוללת כך תאבד את היכולת לחקור לעומק את הפרטים.

בשנת 1926 גילה המדען הפיסיקאי ורנר הייזנברג את עקרון אי הוודאות האומר כי "ככל שמנסים למדוד את מקומו של חלקיק בדיוק רב יותר, כך פוחת הדיוק של המדידה" הצופה משפיע על הנצפה, המשוב המתקבל משפיע ומשנה את הנצפה. מכניקת הקוונטים הכניסה למדע גורם של אי יכולת ניבוי, כלומר אין עוד לחלקיקים מקום ומהירות נבדלים, מוגדרים היטב שאפשר לצפות בהם. תחת זאת יש להם מצב קוואנטי שהוא שילוב של מקום ומהירות.

עיקרון חוסר הוודאות אומר כי אין אנו יכולים לדעת בו בזמן את מיקומו ואת מהירותו של חלקיק בוודאות מוחלטת. ככל שאנחנו יודעים יותר על מיקומו של חלקיק כך אנחנו יודעים פחות על תנועתו. כל הניסיונות לצפות באלקטרון משנים את האלקטרון. המשמעות היא שכאשר אנחנו מתבוננים במשהו אנחנו גם מחוללים בו שינוי.

ההתבוננות של הצופה משנה את התנהגות הנצפה בדרך ייחודית שאינה חוזרת על עצמה כך שרק דרך המשוב המתקבל בזמן הווה ניתן להביט, לראות לאבחן ולטפל. תורת הקוונטים הוכיחה את הייחודיות של התנהגות החומר בטבע. אפשר לומר כי הדבר הוודאי ביותר שקיים ביקום הוא חוסר וודאות וודאי. התיאוריה של הייזנברג שמטה את הבסיס עליו יושב המדע, שכן מכאן ואילך כל תופעה שנמדדת תושפע מעמדת החוקר אותה ובפועל לא ניתן למדוד וגם לקבל תוצאות דומות לאותה תופעה.

הגילוי של הייזנברג חולל מפנה דרמתי, הוא שיחרר את המדע מהמגבלה שהוא שם לפתחו והחזיר את הפילוסופיה של המדע אל נקודת ההתחלה חופשית ממגבלותיה. הניסיונות העיוניים המוקדמים ביותר לתאר את היקום ולהסבירו התבססו על רעיונות שהטבע הוא אלוהים, בני אדם התפללו לתמונות, לרוחות, לעצים, לאבנים, לגשם, לנהרות, לשמש, לים, לירח ולסתם פסלים וחפצים.

עיקרון אי הוודאות, והעובדה שהצופה משנה את פעולת הנצפה מחזירה את המדע לנקודת התחלה לפיה תופעות הטבע אמנם נשלטים ופועלים באורח אנושי שאינו ניתן לניבוי, אלא שהכוח נמצא אצל הצופה ולא אצל הנצפה. הכוח נמצא בתוך האדם ולא בחומר, הכוח נמצא בפנים ולא בחוץ, הכוח נמצא באדם ולא בתמונות, בפסלים או במזג האוויר.

לאדם יש רצונות משתנים שאותם הוא בוחר כדי לעצב ולהשפיע על החיים, בעוד החומר מתרצה ופועל בתגובה לרצונות האדם.

בכל אדם נמצא צלם אלוהים שהוא כוח הרצון, הכוח הזה נמצא בפנים ולא בחוץ. הרצון של בני אדם הוא הכוח המניע והכוח שמפיח רוח חיים בכל חפץ תחת השמיים. האדם הוא צל של הבורא והטבע הוא צל של האדם. כדי לפרוץ את המגבלה שאדם נקלע לתוכה וכדי לחולל שינוי בטבע דרושה מסה קריטית של אנשים שפועלים מתוך אחדות מחשבה. אחדות מחשבה של קבוצה גדולה משנה ויוצרת תנאים לשינויים בטבע. המדע הוכיח שצופה בודד משנה את מעופו של חלקיק אחד, מכאן שצופים רבים משנים חלקיקים רבים וכל הצופים משנים את מעופו של העולם כולו. המדע יכול כעת למקד את התצפיות שלו לבחינת הדרכים היעילות ביותר העומדות בפני האדם כדי לשלוט בטבע, איזו מחשבה יש לשגר כדי לחולל שינוי בחומר, כמה אנשים צריכים להשתתף בתהליך, הכל במטרה לקבוע מדדים מדויקים לניבוי.

דרך זו תאפשר את נוכחות השלם, השלם כידוע הוא הרבה יותר מסך כל חלקיו, באמצעות השלם אפשר יהיה להשיג את פריצת המגבלה. שילוב זרועות בדרך סינרגטית תאפשר לאדם התבוננות מחוץ למגבלה של עצמו.

דמותו של אברהם במקרא

לפני כשלושת אלפים ושמונה מאות שנה, בשנת 1812 לפני הספירה, בדור ה- 20 לבריאת העולם נולד באור כשדים ילד פשוט על ידי האור. הילד היה לימים רועה הצאן. על פי המדרש כאשר היה בן 3 כבר ידע שלשמש ולירח ולארץ יש בורא אחד, הילד גילה את האלוהות והיה האדם שקבע את האמונה באל אחד.

אביו של רועה הצאן היה עובד אלילים וגם היה מתפרנס מייצור פסלים. מסופר כי רועה הצאן הצעיר היה שובר בלילה את הפסלים שאביו היה מייצר ביום. כאשר שאל אותו אביו אם הוא יודע מה קרה לפסלים הוא היה עונה שהם נלחמו בניהם בלילה והרגו אחד את השני.

אברהם, אביו תרח ואחיינו לוט עוזבים את אור כשדים בדרך לכנען ומתיישבים בחרן.

בחזונו של רועה הצאן היה ייעוד והוראה מפורשת לצאת את בית אביו ואימו ואת ארץ מולדתו, וללכת אל המקום שאליו יוביל אותו האור.

ההארה שהייתה לאברהם היא לנטוש את כל מה שהיה בעבר ולצאת מעצמו ומהאמונות הישנות שעליהם התחנך, לנפץ את השקר ולהפיץ את הבשורה החדשה באל האחד ובאחדותו של היקום.

אברהם היה איש עסקים מצליח ואמיד, איש חסדים שנתן בנדיבות ודאג לכל העולם סביבו.

כך הוא התערב וביקש רחמים על סדום ועמורה וכך הסתכן במלחמה בארבעה מלכים כדי השיב את לוט אחיינו משוביו.

אברהם עמד בעשרה מבחנים קשים כדי לבסס את אמונתו. ההתנסות הראשונה הייתה עקדת יצחק.

במעשיו הפך אברהם לאבא של כל האבות ושל כל הדתות.

אברהם חידש את ברית המילה בעצמו וצאצאיו, יצחק בנו משרה וישמעאל מהגר המשיכו במסורת זו עד היום.

ספר יצירה המיוחס לאברהם אבינו הוא הזרע שמכיל את כל הידע האנושי שמסר אברהם אבינו לדורות הבאים, ספר יצירה הוא ספר הדרכה להבנת סודות החיים.

שלוש צלעות לביצוע תהליך האבחון והטיפול בהיבט הקבלי של שיטת לוסקי הוא המשולש הקדוש: אלוהים חיים, מים חיים, עץ חיים.

"ג' נקראו חיים אלהים חיים מים חיים עץ החיים."

הפרשנות שלי לספר יצירה
המקור לשיטת לוסקי ושלושים ושתים האינטליגנציות הוא ספר יצירה.
קודם לכתיבת המחקר על מבחני האינטליגנציה, כתבתי שבעה ספרים בהשראת ספר יצירה המיוחס לאברהם אבינו.
תבנית שלושים ושתים הנתיבות של ספר יצירה היא הנחת היסוד למחקר על מבחני אינטליגנציה.
חקירת האינטליגנציות וערכי החיים על פי ספר יצירה לוותה בעבודה מאומצת ומקיפה במשך כעשרים שנה.
ההכרות שלי עם ספר יצירה תוזמנה במדויק לזמן שהייתי ערוך ומוכן. שמעתי לראשונה על הספר באחד משיעורי הקבלה בהם נהגתי להשתתף. הייתי מהופנט, קראתי את ספר יצירה פעמים רבות ברציפות, הייתי מאוהב במה שמצאתי, בעצם מאותו יום למדתי הכל דרכו. ביליתי ימים ולילות עם המשמעויות והערכים שראיתי דרך הקריאה וההתבוננות בספר.
חקרתי את ספר יצירה, מתוך הכתוב בו ומתוך מה שפרשנים אחרים אמרו וכתבו עליו. במהלך השנים אספתי מידע רב מרשימות וכתבים של חוקרים, מדענים ורבנים שנגעו בדרך ייחודית בספר יצירה ופרשו אותו.
כל פירור של מידע שהגיע לידי עבר בדיקה והשוואה למה שאני ראיתי וחוויתי מתוך הכתוב בספר יצירה, ולפרשנות שאני נתתי. הפירושים שאני מצאתי לספר יצירה נתמכו במסקנות של חוקרים ורבנים אחרים. במקרים רבים, קודם ראיתי אני ופירשתי בדרכי את הכתוב ורק אחר כך חיפשתי תמיכה ופירושים תומכים אצל חוקרים נוספים. הדרך הזו אפשרה לי חופש חקירה בפרשנות הייחודית שלי לספר יצירה. בדרך זו הגעתי אל תבנית 32 האינטליגנציות, ואל הרפואה המשולבת.
במהלך השנים חקרתי את משמעותם של האינטליגנציות ואת ערכי החיים לצורך שינוי מציאות עם אלפי משתתפים בסדנאות וקורסים למודעות עצמית שערכתי ברחבי הארץ.
לימדתי על אינטליגנציות וערכי חיים לשינוי מציאות בקורסים והרצאות בחיפה, בקריות, בטבריה, צפת, ראשל"צ, תל אביב, ובירושלים. משתתפי הסדנאות, בחלקם היו אנשים שביקשו להבין את מהות החיים ואת נפש האדם. חלקם באו ללמוד מקצוע טיפולי, והיו גם אנשי מקצוע, רופאים, אחיות וצוות סיעודי שביקשו ללמוד וליישם את הערכים של הרפואה המשולבת במרכזים הרפואיים.

הפרשנות שלי לשלושים ושתים האינטליגנציות של ספר יצירה, הושפעה מארבעה מקורות עיקריים:
א. עבודות ומחקרים מדעיים בתחום הגדרת האינטליגנציות ומודלים התפתחותיים .
ב. פרשנויות של רבנים וחוקרים על ספר יצירה.
ג. העבודה שעשיתי בשטח עם אלפי משתתפים בקורסים ובסדנאות.
ד. עבודה עם מטופלים ונבדקים, דרכם יכולתי לבחון את ההבדלים בין הערכים השונים ולהגדיר את משמעותם בדרכי הייחודית. והיו גם חלקים נרחבים בהם הפרשנות באה מדברים שראיתי במהלך כתיבה מול מחשב וכן בזמן שיעורים בכיתה.
העבודה שלי למתן פירוש מסודר ומובנה לאינטליגנציות על פי ספר יצירה הובילה אותי לכתיבת שבעה ספרים.
כל ספר דן בקבוצת אינטליגנציות על פי ספר יצירה.
ספרי הראשון היה: "תשעה כוחות קוסמיים להצלחה".
הספר דן בעשר האינטליגנציות הרגשיות. תחילת הכתיבה בשרבוט של סקיצה של תשעה כוחות בצורת מעגל עם רישום שמות כל תשע אינטליגנציות לפי הסדר בתוך המעגל ופירושם. מרכז המעגל הוא האינטליגנציה העשירית המסמלת את המציאות שנוצרה בפועל. כאשר כתבתי את הספר "תשעה כוחות קוסמיים להצלחה" עדיין לא הכרתי את ספר יצירה, מאוחר יותר התברר כי כתבתי פירוש לספר יצירה מבלי להכיר אותו. היום אני מבחין שכל המודלים ההתפתחותיים פירשו את ספר יצירה מבלי להכיר אותו. עובדה זו מחזקת את הגישה הקבלית הרווחת לפיה ספר יצירה הוא ספר ההדרכה שנתן הבורא באמצעות אברהם אבינו, לאנושות.
כאשר סיימתי לכתוב את ספרי הראשון ידעתי שזה גם הזמן עבורי לסיים את חיי. רק כאשר עוד באותו הלילה, כתבתי את כותרתו של הספר השני, רק אז השתחררתי ונולדתי מחדש. נולדתי אל הייעוד ואל תכלית חיי.
שנים אחר כך כתבתי את ספרי השישי: "הרפואה המשולבת", ספר מחקר ייחודי. ספר זה הוא ההיפוך הגמור, בדרך כתיבתו, מספרי הראשון. הספר נכתב בצורה תבניתית ועל פי כל הכללים לכתיבה מדעית. זה גם הספר שמציג את התבנית לרפואה משולבת עבור מטפלים ורופאים. הספר מרכז, מארגן ומסביר את הדרך ואת הרציונאל של כל מה שכתבתי בספרי הקודמים.
העבודה הרבה שעשיתי נותבה בסופו של דבר ליצירת שיטה טיפולית חינוכית הקרויה "שיטת לוסקי", השיטה נלמדת במסלול ארבע שנתי להכשרת מטפלים, מנחים, מאמנים, מאבחנים ומורים, במכללת לוסקי.
הרעב לחקירת האינטליגנציות האנושיות נולד אצלי כאשר הייתי ילד בן עשר. הייתי אז בתנועת הנוער בני עקיבא בטירת כרמל ונהגתי להתפלל בבית כנסת. באחד הימים בבית הכנסת במהלך תפילה, הבנתי לפתע שבני אדם מתפללים לאלוהים שבתוכם. אלוהים לא באמת יושב בשמיים ומחלק כסף, בריאות, אהבה, או הצלחה על פי אמות מידה אנושיים.
שמתי לב שכאשר אנשים שמים כוונה באמת בתפילתם הם מקבלים את מבוקשם. ראיתי שכל אדם שם כוונה בדרך ייחודית. ראיתי כילד שלתפילה ולכוונה יש תוצאה במציאות. ראיתי שלכוונה יש ביטויים רבים ושונים – ראיתי אנשים שרים, אחרים רוקדים, היו שמלמלו, היו שהתנדנדו בחוזקה והיו שהחרישו ודמעו. בעיני האלוהים ששכן בתוכם לא היה חשוב אם הם מהנדסים, עורכי דין, עשירים, עניים סנדלים או נגרים. מחוץ לבית הכנסת אנשים התקבלו או נדחו על פי מקצועם ועל פי כמות הכסף שברשותם.
אני גדלתי במשפחה ברוכת ילדים, אמא עקרת בית ואבא פועל דפוס, למרות שהייתי תמיד שמח במה שאני, הסביבה והמערכת התייחסו בזלזול למה שהייתי. אני זוכר כמה הדימוי העצמי שלי היה נמוך כתוצאה מהמדד החברתי. השאיפה הייתה להיות עשיר, מהנדס או עורך דין. גדלתי לתוך אפליה של מוצא עדתי, גיל, מין, שכונת המגורים, מקצועו של אבי ורמת ההכנסה שלו. אדם לא יכול היה להיות מה שהוא רוצה להיות באמת, בני אדם עשו את מה שמצפים מהם. כבר כילד הבנתי שזה אינו נכון. בשלב מסוים בחיי הבנתי כי שורש הבעיה בגישה החינוכית שהחברה קיבלה על עצמה לפיה ניתן למדוד את היכולת האנושית על פי מדד אחד – IQ בלבד. הבנתי כי לבני אדם יש יותר מיכולת אחת. בני אדם הם בעלי ריבוי יכולות, ריבוי אינטליגנציות. קיבלתי על עצמי לחקור את 32 היכולות האנושיות כפי שמציע ספר יצירה. ספר יצירה הוא המקור העתיק ביותר שקבע כי אדם יכול להיות מה שהוא רוצה להיות. זה הביטוי הפשוט של הרצון החופשי.
על פי ספר יצירה לכל אדם יש 32 יכולות (אינטליגנציות) דרכם הוא מבין את העולם ובאמצעותם הוא יוצר מציאות.
גישה זו סוללת עבור כל אדם את האפשרות להיות מה שהוא רוצה להיות.
זה חזון שמביא עימו יותר אור ושמחה בלב כל אדם.
זה החזון האישי שלי, עליו אני שוקד מאהבה גדולה לחיים.