השפעת האומנות על הנפש / אליזבט ויצמן

אחת מההטיות הלשוניות של המילה אמונה , היא אומנות, שהרי באמונה כמו באומנות משתוקק האדם לגשר בין הקצוות ולחשוף את עוצמתו הפנימית והאינטימית ביותר, ולהביאה לידי ביטוי.שורש האמונה היא הוודאות באור, ספרה ראשונה, ומאחר ש “נעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן” (ספר היצירה) הביטוי של האמונה נמצא ב”גילוי” , ספרה אחרונה, שהיא  המציאות, העשייה והיצירה של האדם.

כאשר משתמשים באומנות ככלי טיפולי, האומנות מסייעת “כדיבור סימבולי”, מתוך הבנה שמחשבותיו ורגשותיו הבסיסים של האדם , מקורם בלא מודע והם יבואו לידי ביטוי בדימויים ולא במילים. לעיתים כאשר החוויה הרגשית נשארת מחוץ לסיפור המילולי, כאשר יש נתק רגשי, חווית האומנות מפצה על הצורך בבריחה, בכך שעל ידי יצירת האומנות המטופל יכול להכיל תחושות עוצמתיות ולהתחבר לסיפורו אך גם להישאר מנותק. מידת החיבור הרגשי באה לידי ביטוי גם בחומר הנבחר לצורך היצירה, הבחירה אינה מקרית אלא משקפת את נפש היוצר. נוכל להבחין בין שני סוגי חומרים, שימוש בחומרים יבשים (עפרונות, טושים וכו’) שיבטא בדרך כלל צורך בשליטה  רגשית, סדר ואירגון, שליטה על הלא מודע ועל הרגש. ואילו שימוש בחומרים נוזלים( גואש וחימר) שהם בעלי מירקם רך וסמיך המעודדים עיסוק במגע ובתחושה פיסית ורגשית. השימוש באומנות הינו כלי טיפולי לרובד הרגשי, לאימון ופיתוח רובד זה. להעצמה אישית, העלאת הדימוי האישי, התמודדות עם קונפליקטים, חרדות, מודעות לחוזקות וקבלת החולשות כחלק מהעצמי השלם.

שיטת לוסקי אומרת שלכל אדם יכולת ביטוי עצמית שונה, משום שכל  אדם בנוי מ32 אינטליגנציות , דרכם רואה את העולם ,בפרופיל ייחודי , שיבוא לידי ביטוי באומנות המתאימה לו , בחומרים שבהם ישתמש וביצירה שיצור. כאשר האינטליגנציה המקושרת עם אומנות היא אינטליגנציה ל’ , ” יכולת לדעת מתוך מגע בגוף ובטבע, יכולת ביטוי גופנית דרך ריקוד, תנועה, ספורט, פיסול, ציור, אומנות ,מלאכה”(שיטת לוסקי) אינטליגנציה המאפשרת הבנה וגילוי של הנסתר דרך המגע. מגע של הגוף , מגע עם החומר האומנותי, מגע עם הרגש ופריצתו החוצה, מגע עם “המוזה”, הכישרון, בעצם חיבור דרך ארבעת הרבדים, גופני , רגשי, שכלי ורוחני. וכדי שהתהליך יתקיים יש צורך להתאחד עם התהליך ולהתמסר לו.

ציור וצבעים:

הטיפול באומנות הינו חדש יחסית, אך הרעיון והעיסוק בציור והבעה נמצא כבר בתרבויות עתיקות. האדם הקדמון השתמש בציורי המערות כדרך תקשורת, ביטוי ותיאור של רעיונות, רגשות, חלומות, אירועים היסטוריים וכהכנה למסעות צייד. ישנם תרבויות עתיקות שהעניקו לצבע כוח מיסטי וכיבדו אותו כהוכחה לאלוהות. הצבע הוא אחד מהתבטאות של הרוח בחומר, צבע הוא תדר וצורה של אור, הוא פותח את החומר לקבלת הרוח ומתווך בין העולם הגלוי לעולם הנסתר , לכן ישנה חשיבות לבחירת הצבעים של המטופל והשימוש בהם. לכל אינטליגנציה , הצבע המקושר עליה ושימוש בצבע זה במהלך הטיפול יוכל ללמד על האינטליגנציות החלשות.

הצילום כראי לנפש:

תודות למצלמה הדיגיטאלית, הצילום מקיף את חיינו והפך להיות זמין. הצילום נחשב לכלי “לא ילדותי” , נגיש , מגרה ונוח לשימוש. הקלות ביצירת הצילום , היצירה, מעניקה תחושה של מימוש ומסוגלות אישית. יצירת תמונות במצבים שונים מחדדת את הזהות ה”עצמי”. כדוגמא שתמונות מהעבר הם אישור לכך שהתקיימנו, חווינו, היינו. הצילומים מאפשרים לאדם לראות את עצמו בשלבים שונים בחייו, מאפשר לו לספוג פרטים מתוכו, ואת האפשרות לבחון ולהתבונן על חייו ממרחק בטוח. הצילום מספק חומר לחקירת ה”עצמי” , כיצד אני נראה בצילום, האם זה תואם את האופן שאני תופס את עצמי, כיצד האחר רואה אותי. לעיתים קרובות בצילום האדם מראה את עצמו בדרכים בהם הוא שואף להראות, דרכים המתאימים ומשקפים את הדימוי הפנימי הרצוי שלו.

התיעוד הוויזואלי מתחבר ישירות למאגר התכנים של המטופל, מה מעניין אותו ? מהם נושאי צילומיו? האם הוא אוהב לצלם או להצטלם?איך הוא אוחז במצלמה? איך הוא מתארגן במרחב? האם מרגיש חופשי?? מהן הזוויות שהוא בוחר?? האם הוא בוחר לצלם את המציאות כמו שהיא או לביים אותה? מהי מידת התקרבות לאובייקט? ועוד..

פסיכודרמה:

הנחת היסוד בפסיכודרמה היא שבני אדם משחקים תפקיד, דמות,  זוהי “תיאורית התפקיד” . הם משחקים כחלק משגרת החיים, במהלך החיים האדם מתנסה במגוון תפקידים שבעזרתם יוצר התנהגויות שונות, באמצעות האינטראקציה בין התפקידים האדם מגדיר את עצמו, את רגשותיו ומחשבותיו, את הדימוי העצמי שלו בעיניו ובעיני הסובבים אותו. התפקידים שהאדם מגלם אינם נפרדים, ואפילו יש הטוענים שלכל תפקיד, דמות, יש דמות הופכית או משלימה. כאשר יהיה תפקיד דומיננטי ובולט והשני יהיה ברקע ולהפך. לעיתים כאשר יבצרו קונפליקטים בין הדמויות, בעקבות הניגודים בניהם, יתכן מצב שעשוי ליצור חוויה של לחץ, בילבול וחרדה.

במהלך הדרמה תרפיה אפשר לבחון את העולם הפנימי של המטופל, את התפקידים השונים בעולמו. ובנוסף אפשר לבחון את המערכות היחסים של האדם עם הסביבה החיצונית שלו. דרך פעולה ומשחק המרחב בטוח, ניתן להתבונן על משמעות תפקיד מסוים , על היחס והשפעתם עם אנשים אחרים , ואף להרחיב את מגוון התפקידים שהאדם יכול לגלם.