בשנת 1897 ניסח כלכלן בשם וילפדו פארטו את החוק, שידוע גם בשם 20/80 פארטו הבחין כי באיטליה 80% מהעושר נמצא אצל 20% מהתושבים. וכאשר החוק הזה נבחן בנושאים שונים נמצא שהוא עדיין מתקיים.
עיקרון זה משמש בעיקר לניהול זמן, שהרעיון אומר 80% מהדברים החשובים לאדם, נעשים ב20% מהזמן. ואילו את ה20% מהדברים ,הפחות חשובים, משקיעים 80% מהזמן.
סת גודין הסופר, הוסיף רובד נוסף לחוק 20/80, בכך שטען שרוב האנשים מסתפקים ב80% ועוברים הלאה, בעצם “זה מספיק על מנת לסיים את המשימה” . לכן יש מטלות שכדאי להשקיע בהם רק 20% ואת שאר הזמן להשקיע בדבר אחר, חשוב יותר. לכן יש להפעיל שיקול דעת בניהול הזמן, יש לבחון את הזמן הנתון , ואת כלל המטלות ובנוסף יש לבדוק האם המטלה חייבת להיות מושלמת או שלא.
עיקרון זה יעיל גם בעסקים , שישנם מקרים 80% מהבעיות מגיעים מ20% לקוחות אבל אלו לא אותם 20% לקוחות הרווחים ביותר, ולכן במצב כזה על העסק להשקיע פחות מאמצים בשימור לקוחות אלו , ולהתמקד ב20% לקוחות שמניבים 80% מהרווחים.
אדם שמתנהל לפי עיקרון זה פועל לפי מה שגורם לו להרגיש טוב, הוא מאציל סמכויות לאחרים בדברים שאינו טוב בהם, עושה משימות מהותיות למרות הרצון לדחות אותם ובנוסף משאיר לו זמן ליצירתיות והמשך פיתוח עסקי.
לסיכום, עיקרון 20/80 מוביל את האדם ליעילות, משמש את האדם לסינון והתמקדות בעיקר. אבל לדעתי עיקרון זה משאיר את האדם בנוני 80%, לדוגמא בתחום הלימוד, אם סטודנט ישקיע 20% מזמנו יצליח במבחן ויקבל 80, אך כדי לקבל 100% , על האדם השואף למצוינות , להשקיע 80% , יש להתעמק, להבין ולחקור את ה20% הנותרים כדי שיובילו אותו ל100% הצלחה.