כוחו של הטבע / יוסי לוי

“צא אל הטבע, תריח את העצים, את האדמה, האוויר והמים אלה המרכיבים שלך”  (תרופות לוסקי 2005)

בעידן המודרני קצב החיים מסחרר ולחוץ. השהייה בטבע מאפשרת שינוי המקצב היום יומי העמוס והלחוץ,ניתוק מחיי היום- יום ופסק זמן.הניתוק הפסיכולוגי והפיזי,מאפשר יותר רגיעה ושקט נפשי וכניסה לריתמוס איטי .השהיה בטבע יוצרת תהליכים נוספים היא מעוררת אלמנטים של התמזגות,שייכות, קבלת הטבע כמות שהוא ואז גם קבלה עצמית,והתבוננות פנימה על עצמי מזווית וממקום אחר.וגם מאפשר הצצה קדימה אל מה אני יכול להכניס לחיי ומה אני לא, זהו כלי לשינוי. הטבע הינו חי ודינאמי ונמצא בתהליך השתנות מתמיד ומחזורי. הריון, לידה, התבגרות, הזדקנות ומוות הינם תהליכים טבעיים המתרחשים בו כל הזמן. ההתבוננות במצב קיומי זה פותחת בפני האדם את האפשרות להתחבר למחזוריות הטבעית ולחוש אחדות והשלמה עם עצמו וסביבתו. תהליכי הצמיחה והמחזוריות של הטבע מחברים אותנו לעוצמות וליצירתיות שלנו ונותנות כוח ותקווה ביחס לעתיד. היכולת להיעזר בטבע לצורכי התערבות בתהליכים נפשיים ומתוך כוונה לעורר שינוי התנהגותי ורגשי אינה חדשה, היא אחת מצורות הריפוי העתיקות ביותר בעולם. ראשיתה בקוסמים, שאמאנים, כוהנים ומרפאים שיבטיים, אשר ביצעו את עבודת הריפוי שלהם בזיקה מוחלטת למרחב של הטבע, שהציע לבני האדם מאז ומתמיד שפע של אפשרויות ריפוי. גם כיום, בדיוק כמו לפני אלפי שנים, הנחת היסוד הינה שכאשר יתרחש התהליך הטיפולי בסביבה הטבעית, יתרחשו באופן יעיל יותר תהליכי השינוי באדם המטופל. כאשר אין את היכולת לצאת את הטבע  עלינו להכניסו לחיינו, לביתנו לסביבתנו לשאוב מהן את ה

אחד ממושגי המפתח בנושא הוא הביופיליה .(biophilia) ב-1984 הגדיר החוקר ווילסון ביופיליה כתכונה אנושית מולדת שביטוייה הם התעניינות, יראת כבוד, התפעלות ותחושת מסתורין אותם חש כל אדם במפגש עם הטבע. וילסון סבר, כי הביופיליה נוצרה כתוצאה מהתפתחות אבולוציונית משותפת של האדם במקביל לבעלי-החיים והצמחים. לדעתו, לבני אדם בסיס ביולוגי של משיכה לטבע והם נוטים ללמוד באופן אינסטנקטיבי בעזרת הנוכחות וההתנהגות של צמחים ובעלי חיים בסביבתם. בספרם שנכתב ב-2002 מתארים קהאן וקלרט ביופיליה, כמוצר של התפתחות בִּיוֹ-תרבותית (Biocultural), שהוא שילוב של נטייה מוּלדת המעוצבת  במהלך חייו והתפתחותו של האדם על ידי למידה, תרבות וניסיון חיים. יכולת הריפוי המורכבת של הסביבה הצמחית המשפיעה על הגוף והנפש מכונה בשםהגן המרפא” Healing Gard”. ואכן בשנות ה-80 של המאה העשרים התחילו להתפרסם לראשונה עבודות ומחקרים הדנים בהשפעות החיוביות של הקירבה לטבע על בריאותו הפיזית ועל רווחתו של האדם.

אחד ההסברים הפיזיולוגיים ליכולות הריפוי של הצמחים ניתן על ידי סטיגדוטר וגרהן ב-2002. הם טענו, כי במפגש האנושי עם הצמחים מתרחשת באופן אינסטינקטיבי השפעה על המערכת הלימבית (Limbic System) במוח, שכוללת את המבנים המעורבים בתחושות ורגשות, במוטיבציה, ובקשר בין רגש לזיכרון במוח האנושי. במערכת הלימבית קיימים, לדעתם, גם רפלקסים לא מודעים שהיו אחראים בעבר האנושי הקדום לאזהרה מפני סכנות בטבע. הסביבה הצמחית והטבעית מאפשרת שיחזור של המרכזים הרגשיים במערכת הלימבית ושיקום יכולות רדומות וחשובות אלו, ובכך לסייע לתפקוד טוב יותר של המערכת הלימבית. בהקשר לכך טענו ב-2002 החוקרים אולריך ופרסונס  כי שהות בסביבת צמחים וטבע או אפילו מבט דרך חלון על אגם, אחו פתוח, או נוף מיוער, מסבים לנו שלווה ורוגע. ואכן, מחקרים שונים הראו  כי סביבות עם צמחים מספקות תגובה שיקומית מהירה ויעילה להתמודדות עם מצבי מתח (stress‏) והפחתת מצבי לחץ.  כך למשל נמצא שצפייה בתמונות של נופי טבע גורמת ישירות לעלייה בפעילות חשמלית בחלקים במוח האחראים על התחושות של רוגע ושלווה וכן שהחלמה ושיקום גופני מואץ מתרחשים במקומות בהם יש קירבה לצמחים. באותו כיוון הראו מחקרים  החלמה טובה יותר של ילדים מאושפזים בבית חולים, כאשר הם עסקו בפעילות גננית.

כיוון דומה שעיקרו הטענה ששהות בטבע וקשר עימו הם טבעיים ולכן מסייעים לחזרה לאיזון נפשי ולריכוז נידון ונחקר ע”י מספר חוקרים גם אם ניסוחיהם כללו מונחים שונים לתיאור התופעה. כך למשל הזוג קפלן, פיתחו והרחיבו את תיאוריית ה-ART (Attention Restoration Theory) שגרסה כי יכולת הריכוז האנושית עולה כאשר אדם שוהה בטבע.  מחקרם הצביע על כך כי פעילות ספורטיבית המתרחשת בסביבה טבעית, מאפשרת יכולת ריכוז גבוהה יותר מאשר הליכה באזור אורבאני.  גם לוו ב-2006  טען טענה דומה ותאר תופעה מודרנית המתרחבת והולכת של בעיות נפשיות הנובעות מהריחוק מהטבע, לה הוא קרא סינדרום החסר בטבע –  NDD (Nature Deficit Disorder). אולריך, קרא לתופעות אלו ביופוביה (biofobia) וטען,  כי משמעותן ניתוק, זרות ותחושות קשות של ניכור וחוסר הסתגלות חברתית. התערבות באמצעות גינון יכולה לסייע להשיב תחושות של רוגע , ריכוז ובטחון עצמי

מחקרים בתחום יעילות הריפוי של הסביבה הצמחית נערכו על ידי פרופסור אולריך וצוותיו ברחבי העולם. במחקר שנערך בין השנים 1972 ל-1981 נבדקו 23 מנותחי כיס מרה שהתאוששו מניתוח כריתה בבית חולים בפנסילבניה. נבדקה ההתאוששות מניתוח בחדר עם חלון הפונה לנוף לעומת התאוששות בחדר עם חלון הפונה לקיר לבנים. הממצאים הראו כי המחלימים בחדרים שפנו לנוף לקחו פחות משככי כאבים, וזמן האישפוז שלהם היה קצר בצורה משמעותי, לעומת מחלימים מאותו ניתוח שחלונותיהם פנו לקיר לבנים. מחקרים מאוחרים יותר שביצעו אולריך וצוותו ברחבי העולם  עם ילדים המאושפזים בבתי חולים, הצביעו על  שיקום טוב יותר כאשר הייתה חשיפה לסביבות טבעיות, כמו: עצים בגינת בית החולים, דשא, שטח פתוח, או סביבה עם מים.  

שיטת ריפוי יפאנית, שינרין-יוקו, משלבת את כל היתרונות שהמחקרים האחרונים איתרו: הליכה ארוכה ולא מאומצת בתוך יער, ללא שביל מסודר, ללא אזורי פיקניק מסומנים, ללא רעשים שאינם קשורים ישירות בטבע ומעל לכול — עם הריח הטבעי של העצים והטבע, כלומר ללא מנגלים וברביקיו בסביבה. נחקרים שאימצו את השיטה הציגו תוצאות בריאותיות טובות יותר בתוך זמן קצר מאשר נחקרים שביצעו מסלולי הליכה לא פחות קפדניים בתוך העיר. ההבדל היה חד הן ברמות הקורטיזול (המודד לחץ נפשי) והן בלחץ הדם של הנחקר.

המחקרים מצביעים על השפעות חיוביות בתחום הבריאות הנפשית: השפעת הסביבה הירוקה על תפקוד חברתי והפחתת התוקפנות הפסיכולוגית, על שיפור מצב הרוח והרגעת תחושת דיכאון, שיפור היכולת לחשוב ולהתמודד באופן מיטבי, רמת חרדה ולחץ נפשי- סטרס מופחתת, צמצום הסימפטומים של הפרעות קשב, ריכוז והיפראקטיביות.  המחקר מצביע על גורמים שעשויים לסייע לנו להפיק תועלת מסביבה ירוקה באמצעות  חשיפה קבועה לטבע מחוץ לסביבת המגורים ובסביבת המגורים בפעילויות פנאי רלוונטיות על ידי טיולים והליכות בחיק הטבע ועל ידי העשרת הסביבה בה אנו חיים בצמחים ועצים המשרים ניחוחות טבע, ריחות וצלילים (בעלי חיים), היוצרים אויר נקי ומקנים סביבה לפעילות חברתית או התבודדות והתרגעות. המחקר מעלה שהאפקט של הסביבה הירוקה אינו מתמצה בשיפור הבריאותי שנובע מהליכה או פעילות גופנית מועילה לדוגמה בחיק הטבע או באותה סביבה ירוקה, אלא רחב ועמוק הרבה יותר.

 “הטבע הוא הרופא הטוב ביותר. הוא מרפא שלושה רבעים מכל המחלות, ולעולם אינו מדבר סרה בחבריו למקצוע.” ~ לואי פסטר

ביבליוגרפיה : ד”ר בן נפתלי שמואל, רנה מרגלית