לאחר שאפשרת לו לבטל את רצונותיך , לאבד את עצמך, לפלוש אליך ,
לשלוט בחייך , האם תוכלי למצוא זוגיות אמיתית בטרם מצאת את עצמך ?
מאת : נינה קדם, בוגרת קורס מנטור ייעוץ זוגי בשיטת לוסקי
קורס ייעוץ זוגי,
קורס טיפול זוגי משפחתי >> כאן
ניסית לשמור על שקט ושלום על ידי ריצוי ומילוי הרצונות שלו, ביטלתי עצמי בניסיונות חוזרים לגרום לו להיות מרוצה ושמח? לפעמים הריצוי עבד , אבל אין ספק שהוא עבד לזמן קצר ובאופן זמני בלבד. ככל שהוא והסובבים אותי קיבלו יותר הם הפכו תובעניים יותר וככל שהזמן עובר יחסו הפך גרוע יותר תובעני ודרשני יותר .
אותם אנשים אשר מתנהלים כמעט תמיד מתוך צורך לרצות את האחרים, חשופים לפגיעה ולשליטה על ידי האחרים.
האם היית אי פעם היית עם מישהו מבטל, תובעני, מנמיך אליה (לא משנה אם זו דעתי או לא). נמצאתי בעמדת המתנה פאסיבית כדי לא לפגוע ולא להיפגע. חייתי באמצעות האחרים ולא חיים אוטנטיים עצמאים משלי .לא מצאתי אנרגיה לפעול ולהתקדם גם לא על ידי טיפול זוגי
מצאתי עצמי לאחר גירושין ומערכות יחסים נוספות, לבד, חששתי כי יעזבו אותי או ייפרדו ממני. פעלתי מתוך האמונה הישנה שבי האומרת כי-אני לא מספיק טובה או ראויה. גם שהיחסים היו נפלאים, נהדרים, הייתי מחפשת סיבות ליצור פרידה על מנת לא לגרום לעצמי לחוש פחות ראויה פחות טובה פחות שווה, דחויה וננטשת – תחושה שרק מי שחווה אותה מבין. זהו כאב עצום שתופס חזק בטן ובלב ומשם הכאב מתפשט לכל הגוף יוצר בו עצב, עצב המבין את עוצמתו של הפספוס .
מצאתי עצמי מול מערכות זוגיות חדשות יוצרת פרידות, רציתי לחוש פעם אחת בחיי מובילה מחליטה, אך הרסתי. הבנתי כי אני נפרדת מתוך חשש, ממקום של פחד ולא ממקום של עוצמה.
עוצמה היודעת מה נכון לי וטוב עבורי, עוצמה היודעת ללכת אחרי האור – הפחד הוביל אותי!
כמו ילדה קטנה הבועטת ומשתוללת כדי שיעטפו אותה בעוד יותר אהבה, בעטתי , העוד יותר אהבה היגיעה, נפשי לא ידעה להכיל לא למדה לקבל. עזבתי אותם כי רציתי להחזיר אל חיי את השליטה. לחוש זו המושכת במושכות מנווטת מובילה שוב את חיי – מחוללת את חיי, שוב נשארתי הקורבן .הפעם של עצמי .לא בחרתי להיפרד חששתי להיות דחויה, להיות לא ראויה להם .
הם אהבו אותי הם כל כך אהבו אותי ואני……….
לא האמנתי כי ראויה אני לכזו אהבה גדולה עם נתינה ענקית. שם ברגעים אלו הוצאתי מתוכי שובבות, מיניות, הרפתקנות, יצריות, זרימה, נתינה, קבלה, ובעיקר מקום לעצמי בתוך הכאוס בו חייתי. הייתי האור בתוך החושך. אך אותו אור היה חזק מידי עבורי – כיביתי אותו ונמצאתי שוב בחושך בו יודעת אני לנווט.
הסתובבתי בתחושה של במה זכיתי, הכיצד אהבה כה גדולה מגיעה לי ועבורי .
יוזמת פרידה – ולאחר מספרת לכולם כמה נפלא להיות לבד.
להיות לבד בשקט בשלווה שעוטפת אותי מבלי שאף אחר יאמר לי מה לעשות וכיצד לנהוג מבלי שאף אחד יאמר לי מי אני, מה אני מסוגלת ומה לא, להיות אדון לעצמי, להיות, מבלי לבטל את עצמי בפניו מבלי לאבד את עצמי מעצמי או לחוש נעזבת.
מצאתי את המקום של הרווח, המקום של האשליה – אני בחרתי (ברחתי ) להיות לבד
כדי להיות אדון לעצמי ובשליטה על חיי ובעיקר על מי שאני. אולי ללמוד לאט איך מכילים אהבה
כיצד מראים שאני אוהבת כיצד משחררים את עוצמות הרגש שבתוכי?
עוצמות הרגש הכלוא בי, במלוא העוצמה מבקש לצאת, להראות לו כמה אני אוהבת .
אך אני חוסמת לא מאפשרת, בכיתי, היקום הביא לחיי אהבות גדולת ואני חשבתי שהן גדולות מידי
לא ממנה פחדתי אלא מעצמי , פחדתי שאיני מספיק חזקה , מספיק מכבדת את עצמי,
מספיק ראויה, עומדת בזכות מבלי לבטל את עצמי, מבלי לחוש את התחושות הקשות בבטן. התחושות שאומרות” איני פועלת מתוך האמונות שלי, הבנתי שכל זוגיות שלא תבוא דומה לכוס בלי תחתית, שברגע שאין לי משוב ותשומת לב מידיים, אני מרגישה ריקה וצמאה כמו לפני רגע. כן, יש רגעים של סיפוק חולף, אבל בסופו של דבר הייתי מול המיכל הריק. רציתי להחזיר לעצמי תחושה בריאה של הערכה עצמית שתעניק לי את היכלות גם לקבל ולא רק לתת.
מחקתי את רצונותיי את שאיפותיי את המילים שרצו לצאת. את האהבה שרצתה לבקוע מתוכי ולא יכלה.
הייתי זקוקה לזמן כדי למצוא את עצמי חזרה לחפש שוב עמוק עמוק בפנים מי אני –
עומדת אני מול בור פעור, שואלת כיצד אישה מבטלת את רצונותיה את שאיפותיה, על תשוקותיה, מוותרת על הדברים הקטנים והחשובים לה בחייה ?
מצאתי עצמי עם דימוי נמוך, אישה שלא זכתה בילדותה לתמיכה הדרכה, פיתוח מיומנויות חברתיות ויכולות מועטות לתקשורת טובה בסיטואציות חברתיות , מצאתי עצמי הרבה פעמים חסרת מילים, משותקת שותקת לא היה מי שיקנה עבורי ערך עצמי , לכן פעמים רבות רציתי לומר-אך לא אמרתי, המילים לא יצאו, חששתי ופחדתי לומר אותן שמא אומר משהו לא ראוי או ראוי לזלזול לגיחוך? כמו קול פנימי אומר מה את כבר מבינה. הבנתי כי הערכה העצמית הנמוכה היא המחסום בפני התפתחות האישית שלי ובכלל ביצירת זוגיות טובה.
לחיות עם התחושה שאני לא מספיק טובה ולא חשוב מה חושבים עלי מביאה אותי להיות חלשה .
לראשונה מודה אני בפניי כי גוררת אחרי שובל של ערך עצמי נמוך .
מתקשה להפנים את הראייה התומכת המפרגנת של האוהבים אותי, מתקשה להבין את נקודת מבטם , לא מצליחה לראות את כל הטוב שהם רואים בי – חוששת להאמין .
אנשים יודעים לספר עלי כמה אני נפלאה מיוחדת נהדרת חכמה יצירתית עצמתית, מקור השראה. הם רואים בי, אני רואה בי, אך לא מצליחה לחוש. ניסיתי להתהדר בנוצות שמשייכים לי , לא חשתי בנוח איתן, הן היו הנוצות שלי, אך גופי ביקש לחוש ראוי לאותן נוצות .
היה זה זיכרון אחרון של הנישואין
הייתי כמו דג מפרפר שהוצא מהמים ידעתי שהוא לא אוהב אותי אך היתכן שלא חושק בי עוד, לא רציתי לזכות בו מחדש , רק לראות כי נותר בי קמצוץ קטן מהכלום שבתוכי. באותו בוקר הזמנתי חדר מלון יפה הוא היגיע לאסוף אותי .
יצאתי מפתח ביתי לכיוון המכונית הממתינה לבושה באופן של מגלה ולא מגלה רוצה ולא רוצה חושק ולא חושק . הייתי בטוחה שאין סיכוי שהוא עומד בפניי .
לא כך קרה . חשתי מושפלת. שם הכל התנפץ החומה נשברה. הייתי חייבת להוכיח שאני
עדיין אישה עדיין משהיא כמחפשת בתוך הזבל של חיי שאריות ראויות .
מצאתי את עצמי גורמת להם להתאהב בי, לחשוק לרצות ובסוף גם לנטוש אותם .
היו בחושך מוחלט אני הייתי האור, מצאתי עצמי מוארת ומאירה את כל אלה שסביבי
אותו אור היה כה חזק כה עצמתי עד שנבהלתי ממנו – משהוא בתוכי לא היה מסוגל להכיל את כל האור.
לא ידע איך מתמודדים עם עוצמות אור כה חזקות אני זכיתי להיות האור. מאותו מקום שלא ראויה לא מגיע לי כבה האור.
אני רוצה לגעת שוב באותו אור, להתרגל אליו לאט ,
איך נוגעים בו שוב, איך אני אוספת את השברים וממשיכה. אני יודעת שמעיל הנוצות שלי ממתין לי
מתחילה לצעוד לכיוון, מקלפת רובד אחר רובד.
ראשית יוצא העצב. אוהו כמה עצב יצא. הבכי בוקע מתוכי כל גופי מתכווץ מעצמתו, לא מפסיק לזרום החוצה, עד שמתגלה לפתע רובד חדש הצץ מתוך העצב– זהו הכעס אותו כעס המוחזק עמוק בבטן בגרון, אותו כעס המפושט בתוכי נאחז בכל תא ותא.
ההופך אותי למרירה כועסת על הסובבים אותי על הנקראים בדרכי חושבת שאף אחד מסביבי לא בעדי, אני במלחמה, מוכנה לקרב, נגד מי את נלחמת? נלחמת בעוצמות הכעס החבויות בתוכי .
מתחילה לשחרר את הכעס, חווה צמרמורות חום קור, רעד, חוסר יכולת לנשום, הגוף מדבר, הגוף מתפתל ומשחרר עד שנשמעת זעקה אין סופית, צעקה רצופה המשחררת את מה שנותר כלוא בתוכי. הכעס יצא ונותר הדבר האמיתי. אותה הבנה המבקשת ושואלת איך מחזירים אלי את עצמי מתוכי כדי שאחוש נוכחת אמיצה מעזה בטוחה שוהה קלילה מדייקת נאמנה מתבוננת .
אני מבינה שאינני יכולה לשנות את עברי אלא רק לצמוח מתוכו ולבצע שינויים בתפיסה העצמית ובפרשנות שלי את העולם. הפעם לא מאוחר לבנות מחדש את הבניין .
במטרה לשפר את הדימוי העצמי, עלי להגיע להכרה ולהבין את דפוסי החשיבה, ההתנהגות וההשלכות שיש לכך על מערכות היחסים ועל חיי בכלל. ללא תובנה זו אני אמשיך את דפוס ההתנהגות שלי מול האחרים, ולא אבין למה הסביבה מגיבה אלי כפי שמגיבה. אני שבוייה בתוך עצמי ובתוך הדימוי העצמי שלי, אני בוחרת לערוך שינוי שישנה את תפיסתי, את עצמי ואת ראיית העולם שלי.
לומדת כי לרגשות חיובים יש יכולת מיוחדת להרחיב ולבנות,
לומדת על היכולת שלי להביע רגש, דעה או רצון ללא חשש. בה אוכל לחיות בשלום גם עם האחר ובעיקר עם עצמי .
אחד הדברים החשובים בחיים אותם אני לומדת ומתרגלת את אחד הדברים החשובים, לדעת לומר באופן ברור ונחרץ למה אני זקוקה מה אני רוצה ומה נכון לי. כל זאת במטרה לא לאפשר לאחרים לבטל אותי, לפלוש אלי רגשית, לשלוט בי וכו’. כאשר אני יודעת להגדיר לעצמי את צרכי, הדבר עוזר בצמצום ובהפסקת הפחד מפני איבוד עצמי בתוך מערכות יחסים.
רבים פוחדים לאבד את האדם האחר המשמעותי, הם יוותרו ויבטלו עצמם מתוך תקווה שכך יוכלו לשלוט בהכיצד האחר ירגיש לגביהם וכלפיהם. יותר מכך, הם מאמינים שאם מסכימים ונענים לדרישות של האחר, הוא יאהב אותם יותר. מדובר באיבוד הזהות העצמית, שמתרחשת לעתים במערכת זוגית (אבל לא רק). הדבר הופך אותנו תלויים במה שהאחר יגיד או יעשה. אנשים אלה מתקשים לראות עצמם כנפרדים ורואים עצמם כישות אחת בלתי נפרדת מהאחר.
יחד עם זאת, פעמים רבות, הרבה יותר מפחיד הוא לאבד את עצמך, מלאבד את בן הזוג. מכאן שאנשים רבים נמנעים ממערכות יחסים בשל פחד זה. כאשר אנשים לומדים להגדיר את הערך העצמי שלהם ולהגן על עצמם, יש סיכוי רב כי הפחד יעלם.
אחת התובנות החשובות ביותר לשינוי היא הידיעה כי האינטימיות היא הליבה של כל קשר,מערכת יחסים ואהבה. קשר אינטימי עמוק הוא המהות של קשר זוגי טוב, קרוב ואוהב,
“קל לחיות בעניים עצומות, מבלי להבין דבר ממה שאתה רואה” ….. -ג’ון לנון
קורס ייעוץ זוגי,
קורס טיפול זוגי משפחתי >> כאן