לא כלום / קובי סימנר

“לא כלום”, עם לא כלום אי אפשר לקנות במכולת, אי אפשר להבין אותי, מה אני מרגיש,מהי דעתי? אם אני מסכים, אם אני פועל ומשתתף, עם לא כלום אני כמו פסל קפוא של קרח.

ברגעים מסוימים בהם הקרח יפשיר, תוכל הסביבה להבין משהו, ברגעי הברק והבהירות תינתן אפשרות לאחר ההפשרה, להבין משהו, באיזה דעה אני אוחז ובמה אני בוחר או למי אני אצביע בבחירות הקרובות של הפוליטיקה הזמנית או בבחירות אחרות של החיים שגם הם זמניים, לפחות אם לוקחים בחשבון שבגלגול הזה אני חי פעם אחת.

והמורכבות הזאת, העובדה שמה שאני עושה ,בוחר או עובר בחיים, עובר.  זז לעבר, נשאר אי שם וכל שעליי לעשות זה לסלוח לעצמי על הטעויות, לקוות שלא אחזור עליהן שאשמור לי על הערכים שלי, על היושרה שלי ולא אפול במבחן כלשהו שהחיים מנסים להעביר אותי, אם אפעל כפי שהקול הפנימי שלי רוצה לפעול או אשתוק ואתן לסביבה לקחת אותי איתה להרפתקה שבה אני נותן את היושר שלי תמורת חוויה רגעית שבהמשך תאכזב אותי ואעמוד מול עצמי במראה ואדווח שעשיתי טעות, או שזאת הייתה אחת החוויות המהנות ביותר כי פעלתי באותו הרגע מתוך ידיעה שהאשליה הזו עתידה להיפסק ואחריה, כן אעמוד מולי וארשום שוב שזו הייתה אכזבה ומצד שני כנראה שגם נהנתי.

אז הכול הבל הבלים כדברי קהלת, תעתוע, פנטזיה,דמיון, חלום, אנחנו ודאי רוב בני האדם מאמינים שואפים לאיזה חלום גן עדן שכזה, שהסירה ששטה על המים גם אם יש סערה תדע איך איפה ומתי לפעול נכון, בשביל לשרוד ולא להישאר בתוך חלום בלהות עד אובדן המציאות המוכרת או עד למציאות ריקה לגמרי עד המוות.

ה”לא כלום” הזה יכול להיות מאוד עצבני, כשהוא שותק, ולא משמיע את קולו, הוא יכול להיות גם עצבני כשהוא משמיע את קולו,הוא יכול להיות זועם, יכול להיות מוכיח, יכול להיות מאוד אכפתי, ה”לא כלום”, זה לא אני, ה”לא כלום” זה העולם מחוצה לי בלי לשפוט.

ההבל יכול להפוך ללבה של הר געש מתפרץ, או יכול להפוך ללב פועם ומפעים שמעורר השראה, ונוהג כפי שמנהיגים נהגו ששינו את ההיסטוריה, אלה שפעלו מתוך חמלה,רחמים ואהבה, ובניגוד למוסכמות החברה או משחקי החיים הקטלניים ביותר,הכוונה לחסידי אומות עולם במלחמת העולם השנייה, או רוזה פרקס אפרו אמריקאית שהתנגדה כשישבה במושב האחורי של האוטובוס, וכוח התנגדותה נשמע למרחקים.  אנשים רבים ומגוונים השמיעו את קולם, וקולם היה ללב הפועם ומראה דרך של המין האנושי, פעולות קטנות כגדולות של אומץ שיכולות להראות לנו כמה העולם הזה הוא באמת “לא כלום”, אבל אם נשאר כלומניקים יש סיכוי שככה גם העולם יישאר, יהיו בו פחות אנשים מעוררי השראה, בעצם האנשים האלה הראו שאין בהם פחד לעמוד מול השוטרים או הנאצים.

מובן שהם עשו זאת ברוגע ושלווה והסתירו את מה שצריך להסתיר והיו להם תחבולות מול המלחמה ולחמו והביאו איתם חמלה ומחילה וסליחה, ויחד עם זאת השמיעו את זכות קיומם כבני אדם חופשיים לבחור ההיפך מרוב בני האדם, להיות קיימים ולצאת ממשחק חיים מוסכם בחברה ושקרי, היו שם להראות מהי האמת של החיים ושהם ייצאו מכאן מחיי ה”לא כלום” כאנשים משמעותיים למין האנושי.