לתפוס את הרגע / עמי גרינגרס

  “התבוננות בהווה כמנוף לשינוי העבר והעתיד. “  ( שיטת לוסקי , מתוך הספר 9 כוחות קוסמים להצלחה , ע”מ 85 )

בדקה אחת שפויה / מיכה שטרית

בדקה אחת שפויה הצלחתי לראות
את אוניות הצער טובעות
בים גדול של תקוות קטנות ויין.
בדקה אחת שפויה הצלחתי לראות
מלאכים בשמי העיר הזאת
אלוהים לא מוותר עלינו עדיין.

אז מה בנתיים……..

אני מניח כי לכל אחד מאיתנו היה רגע כזה, אני לא מתכוון למשמעות של השיר, אלא דווקא לדקה הזו . הדקה הזו שבה אתה מבין הכל, את עצמך, את הדרך שעשית והגורמים שהובילו אותך למי שאתה היום, את ההתנהגויות של הסובבים אותך , את התגובות שלך אליהם , את הכל .  יותר מזה… המילה דקה לא מדויקת , לפעמים החלקיק שנייה הזה….המאפשר לך התבוננות על כל תחומי חייך או על נושא כלשהו ספציפי… מרגיש לך כאילו חיית חיים שלמים , מתת, וחזרת מחדש עם הסתכלות אחרת על עצמך, על אחרים, עם תובנות אחרות, שייצרו עבורך מציאות אחרת .

כחייל צעיר, בשנות ה 90, אני מוצא את עמי יושב על סיפון ספינת מלחמה קטנה המפליגה מול חופי רפיח וגבול מצריים . יום שישי  שעת לילה מאוחרת, ירח מלא . הים באותו הלילה היה ללא גלים והתחושה היא תחושת ריחוף . ישבתי על כיסא המפקד בגשר הספינה, הייתי לבדי מביט אל על לכיוון הירח המלא . לפתע ללא התרעה מוקדמת אורו של הירח כיסה אותי והזמן נעצר . לא שמעתי את רעש המנוע ולא הייתי עוד ישוב בגשר הספינה .( זה אולי נשמע קצת דמיוני לחלקכם אך מבחינתי זו הייתה האמת לאמיתה . זו הייתה ההוויה של גופי באותו רגע קוסמי של התבוננות )

כתצוגת הולוגרמה, אני מבחין שאני נמצא בסרט שבו אבא שלי הוא השחקן הראשי . ואני רואה אותו כילד במקום בו הוא גדל, והסרט רץ מהר… אני רואה אותו ואת אמא  ( ז”ל ) שלי ביחד ביום חתונתם . ואני רואה אותם מאושרים . אני רואה אותם מקימים משפחה עם הולדת אחותי והם מאושרים.  את הלידה שלי אני לא רואה . הסצנה הבאה בסרט היא שאבא שלי מתוסכל , מרביץ , עובד קשה . אמא שלי חולה במחלת דיכאון לידה עם לידתי . אבא שלי לוקח אותי ואת אחותי לטיולים ללא אמא,  כי אמא ישנה, ושוב, מתוסכל, מרביץ, עובד קשה . לאט לאט תוך כדי ההתבוננות הזו אני מתחיל להבין את עצמי . כל הכעסים שלי על אבא שלי , על ילדות אלימה מצידו , הכל פתאום התחבר למצב של הבנה של המציאות שלו . אדם פשוט, מקים משפחה, יוצא ללחום את מלחמות ישראל משנת 67′, מקיים את חובתו ואת מחויבותו למדינה ולמשפחתו האוהבת, נולדה לו ילדה, והוא אבא צעיר וגאה, והוא עובד על מנת לפרנס, והוא מאושר. אני נולדתי, ביחד עם הלידה אימי חולה במחלת דיכאון הלידה, אשתו היא כבר לא מה שהייתה, הוא צריך להתמודד עם תינוק בן יומו , ילדה קטנה בת 3 והעבודה במשמרות . החיים התהפכו ברגע, מבלי שהייתה לו שליטה. חוסר השליטה על החיים עצמם, הכעס והתסכול על שינוי המציאות הוביל אותו לשינוי כפוי של ההתנהגות שלו עצמו כלפי, במיוחד כלפי , אחותי גם לאחר שגדלה לא חוותה אלימות ולו לרגע אחד , אבל אני, משנה המציאות מבחינתו, אני הכוח שלקח ממנו את אהובתו  והפך אותה למשוגעת …בי יש לטפל . אז כשלוח כל רסן… כל תסכול הכי קטן יצא עלי באלימות .  תוך כדי ההבנה של המציאות שלו התחלתי להבין את המציאות שלי . וכך לאט לאט האור התפוגג וחזרתי לשבת על כיסא המפקד בגשר הספינה . אני לא יכול לומר לכם בוודאות כמה זמן לקח כל התהליך הזה . את האמת שזה לא כל כך חשוב . כמובן שאחרי שזה נגמר עוד ישבתי עם עצמי כדי להרהר במה שכרגע חוויתי . הצלחתי לחבר קו אחד בין נקודות משמעותיות בחיי והדבר היותר מדהים בעיניי היה שאבא שלי נתפס בעיניי שונה מאותו הרגע.  הכעסים שלי כלפיו פחתו , תחושת האי נוחות להיות איתו לבד גם הלכה והתפוגגה . ההתבוננות גרמה לי להבין כי אבא שלי עשה את מה יודע לעשות במציאות שאליה הוא נקלע . הרוע שהיה דבוק בו מאז ילדותי נעלם ופינה מקום לאמפתיה וקרבה . כיום דרך אגב הוא סבא נהדר .

על פי שיטת לוסקי, אני למד כי אפשר להגיע להתבוננות מהסוג הזה מתוך מדיטציה . הסוג השני שאני יוזם אותו בכל יום מחיי הוא התבוננות דרך הילדים . אני מדריך נוער בפנימייה כבר 15 שנה. תמיד בסיום של תקופת ההדרכה בטקס הסיום הנאום שלי הוא אותו נאום . ” תודה לכם שנתתם לי להתבונן ולבחון את חיי דרככם בכך שהסכמתם ואפשרתם לי להיכנס ולהיות חלק מעולמכם . בזכותכם אני בכל יום אבא יותר טוב ואדם יותר טוב ” . וכאן אחתום בכך שכוח ההתבוננות מפגיש אותך עם עצמך . המון אנשים קשה מאוד להסתכל פנימה והם חיים במרירות וכעס שלא ניתן לתאר . התבוננות פנימה היא תרופה , כמו יוד , בהתחלה זה שורף , אך הפצע מגליד . אל תפחדו להתבונן ברגע הזה , בשנייה הזו , תתפסו את הרגע .