אהבה היא קבוצת רגשות וחוויות הקשורות לתחושה של חיבה עזה או אחדות עמוקה כלפי ישות כלשהי: אדם, בעל-חיים, חפץ ואף אידאה. במקרה של אהבה לחפץ קיים עניין הבעלות, שבאהבה בין בני אדם פחות אפשרי. אהבה מאופיינת בגעגועים, חיפוש אחר קרבת הנאהב, דאגה לו ובקשת טובתו. כאשר האהבה אינה ממומשת, היא יכולה להיות גם מכאיבה ולא נעימה, וטרגדיות רבות עוסקות באהבות בלתי ממומשות ותוצאותיהן.
אהבה- השדה המאוחד, התבוננו על שדה האנרגיה שהוא הבריאה עצמה, האנרגיה שהיא ה ‘דבק’ של כל הבריאה והאנרגיה שהיא המיכל של כל הבריאה וזו כמובן אהבה.
באנגלית L.O.V.E (Live One Vibration Energy)), שדה של אנרגיה מאוחדת שמחלחלת דרך כל חומר,מחלל, נמצאת בכל מקום והיא הכול!
מה כל זה אומר?
מה שזה אומר זה, שמה שאנחנו חושבים ומרגישים רב הזמן ( וזה יכול להיות במודע או לא במודע) הוא מה שאנחנו חווים בחיינו. כך שלכולנו הפוטנציאל לרפא, לסיים את הסבל ולהביא שלום לעולם שלנו. אנחנו כולנו בוראים ולא רק מתבוננים בעולמינו, ויש לנו את היכולת להתעלות מעל לזמן ומרחב וליצור את המראה שאנו כה כמהים לו בעולמינו.
כוחה של בריאה מודעת
אז עכשיו שביססנו את ההבנה כי כולנו בוראים דרך השדה המאוחד של האהבה, כיצד אם כן, אנו יכולים לעבוד באופן מודע על מנת להביא את השלום, השמחה והאחדות אל עולמינו. מחקר שבוצע במהלך שנת 1980 באזור מוכה מלחמה באזור המזרח התיכון (כמובן יש מאה ניסויים דומים, זה פשוט משמש כדוגמה שהגדיר את השיטה בה מודעות בוראת. מטפלים הוכשרו שאופן מיוחד בשיטת TM (מדיטציה טרנסדנדלית) כאשר התדר של הגוף שלהם שידר ‘שלום’, לא רק שמחשבותיהם ורגשותיהם יחשבו על שלום, אלא, שהם יהיו ‘השלום’ עצמו. מה שהמחקר הראה כי בתקופות שבהם המשתתפים ‘היו שלום’ הייתה ירידה משמעותית סטטיסטית בטרור, פשע, תאונות וביקורים בחדר מיון. עם זאת, כאשר הם שחררו את השידור של הרטט שנוצר במודע שלהם לשלום, הסטטיסטיקה חזרה לכפי שהייתה קודם.
מה שמחקר זה הראה , שלמעשה אנו חיים את המציאות (כלומר אנחנו המציאות) של המחשבות והאמונות שמשפיעות על שדה האהבה , כך אנו יוצרים את המציאות שלנו, ולכן המחשבות והרגשות שלנו חייבים להיות בהלימה עם המעשים על מנת שיוכלו להתממש. המחקר הראה גם כי כמות הקטנה של אוכלוסייה, למעשה רק 1% בריבוע שתהיה במודעות של “להיות שלום” זה יהיה מספיק סטטיסטית כדי להביא לשינוי באוכלוסייה הכללית (כמובן שיותר אנשים שיהיו בהוויה של “להיות שלום”, התוצאה תושג מהר יותר).
נחבר את כל זה לגל האהבה
“גל האהבה” ניתן לנו. גל האהבה מורכב, מגל אחד מתמשך של פוטונים (חלקיקי אור זעירים), שזורם ממרכז הגלקסיה שלנו. הגל נע דרך שדה האנרגיה המאוחד של האהבה ולכן הוא מהדהד בחלל כל הבריאה – דרך כל החלקיקים, הגלים, החומר, המרחב והכל. אהבה היא האלוהות בהתגלמותה. אהבה היא כל היש, כל מה שיש, שכן כולו נברא מתוך אהבה. אהבה היא הכוח החזק ביותר שקיים ברחבי כל היש, האנרגיה בעלת הרטט הגבוה ביותר, הכוח שממנו נבראים עולמות, שממנו אנו עשויים, ההתנסות בכל מה שקיים. כל שקיים ביקומנו הינו הרטט הגבוה ביותר שקיים ובימים אלו, כשרטט כדור הארץ עולה, אנו מגלים רמה גבוהה יותר של אהבה, אלוהות רחבה יותר.
עקרון האחד הוא עקרון האהבה
האלוהות היא אהבה וזו ההנחה שתלווה אותנו בהמשך. כיוון שהכל אחד, כיוון שהכל שלוב בכל, גם אנו מהווים חלק מאותה אחדות, מאותה אלוהות, מאותה אהבה. האלוהות בחרה להביע את עצמה בצורות ביטוי שונות ומשעה שתודעה מאוחדת זו החליטה להפריט את עצמה ליחידות קטנות יותר, כל מעשיה הם אהבה.
אנו ניצוצות נשמת העל של עצמנו, יחידות חוויה קטנות של אהבה, שיצאו מאת האלוהות לחוות חוויה ייחודית בעולם זה. אותה חוויה היא דרך שאותה העדפנו, מבחירתנו החופשית, כחלק מבחירתו של הקולקטיב, דרך שבה אנו מביעים אהבה שעה שאנו מצויים בגוף פיסי. וכך, מתוקף היותנו חלק מהאהבה האלוהית, כל חוויה שאנו חווים היא אהבה בפעולה.
תדר גבוה של אהבה הוא אחדות, הדבק המחבר את הנפרדות. כל אחד מאיתנו חווה במסגרת הדואליות הקיימת בעולמנו נפרדוּת, אך הרטט המאחד את הכל בכל הוא רטט גבוה של האהבה, רטט האלוהות אשר קיים בכולנו. כשהנביא ישוע אמר: “מלכות האלוהים היא בקרבכם” או כשנאמר בספר תהילים: “אני אמרתי אלוהים אתם ובני עליון כולכם” הכוונה היא שבכל אחד ואחת מאיתנו, בנוסף לנפרדות, קיימת אחדות, גם וגם, אנו גם נפרדים זה מזה אך בו-זמנית גם קשורים זה לזה, והקשר המחבר את הכל בכל הוא האהבה, האלוהות אשר קיימת ופועמת בו-זמנית בכולנו.
רטט המלה אהבה שווה לרטט המלה אחד. בגימטריה העוסקת ברטט האנרגטי של אותיות, נמצא שסך רטט המלה אהבה שווה לסך רטט המלה אחד, לשניהם מספר זהה – 13. כלומר, מבחינה אנרגטית המלה אהבה והמלה אחד זהות ומגלמות בתוכן את אותה האנרגיה. אהבה היא אחדות אלוהית וכל אחד מאיתנו מייצג בישותו אחדות אלוהית זו.
על פי שיטית לוסקי האהבה מוגדרת : תמיד האדם מחפש את אהבה ומצוריה וזקוק לה בכל שלבי החיים ועל פי ערכי החיים של מאסלו דומים במידת מה לערכי החיים על פי שיטת לוסקי. לעיתים ערכי החיים של מאסלו מתאימים למספר אינטליגנציות של לוסקי ברבדים שונים. כלומר אין הקבלה מוחלטת ברבדים מול המדרגים.
ההבדל המשמעותי בין שתי הגישות הוא במיקום בחיינו.מאסלו רואה את הצרכים הבסיסיים כבסיס לכל התפתחות של האדם. צרכים רוחניים והגשמה עצמית יקרו רק כאשר אדם יספק לעצמו את כל הצרכים הבסיסים. התיאוריה של מאסלו לא יכולה לתת למשל מענה לגבי אנשים שדווקא ההגשמה העצמית שלהם היא מרכז חייהם וכל זאת בזמן שהצרכים הבסיסיים שלהם לא מתקיימים.( לדוגמא אומן שחי למען ציוריו ואין לו מה לאכול). אם נשווה בין ערך החיים של מאסלו לדוגמה ” אהבה” נראה שמאסלו רואה באהבה ובהשתייכות צורך חשוב ובסיסי . לפי לוסקי “אהבה” היא הכל בחייו של האדם והיא מוגדרת כדבק החיים, הסיבה של כל הסיבות, התרופה של כל התרופות ותכלית קיומו של האדם.
הרעיון הוא שרק כאשר אדם מסופק בצורך בסיסי הוא יעלה מעלה לצורך הבא, וכן ברגע שיש פגיעה באחד הערכים יחפש האדם ערך אחר להתלות בו. לדוגמא אדם בעל קריירה מזהירה שלפתע נוחת עליו אסון והוא ננטש ע”י בן זוג ישקיע מרץ בחיפוש שוב אחרי אהבה וקרבה
ואהבת לרעך כמוך
אם אפשר לסכם את העקרונות הקוסמיים כולם במשפט קצר אחד, אם הקורא מבקש לקבל את תמצית תמציתם של הדברים, את האמת הרוחנית המעשית הגבוהה ביותר, הרי שהמסר “ואהבת לרעך כמוך” מכיל ומגלם בתוכו את האמת כולה.
עקרון האהבה, המבטא את האחדות האוניברסלית, הוזכר לאורך תקופות רבות על ידי חכמים ונביאים שונים, ואף קיבל התייחסות מעשית בתרבויות ובדתות רבות שמעודדות את אהבת הזולת ורואות בה אהבה עצמית. ואהבת את רעך משום שהוא אלוהי בדיוק כמוך – חזרו והזכירו לנו השליחים הרבים. שוב ושוב הוזכרה משמעותו של עקרון האהבה, כדי שהזרעים שנזרעו יוכלו להפריח בתקופה זו את פרחי האהבה. האמת האוניברסלית המקבלת את ביטויה בציטוטים, שבהמשך חוצה מרחבים וזמנים, מקורותיה במקומות, בדתות, במסורות ובתרבויות שונות, כשהדברים נאמרים מבלי שיהיה כל קשר בין הדוברים השונים. זאת כדי ללמדנו עד כמה האמת האוניברסאלית בבסיסה אחת היא, עד כמה היא משותפת לכולנו:
איסלאם: “איש מכם אינו מאמין עד אשר יבקש בכל לבו לאחרים את אשר ביקש לעצמו”
“אל תטיל על אף נשמה משא שאינך רוצה שיוטל עליך, ואל תאחל לאף אדם מה שאינך מאחל לעצמך” בהאית: “אל תייחס לשום נפש את מה שלא תייחס לעצמך, ואל תאמר את אשר לא תעשה, זו פקודתי לכם, צייתו לה”
בודהיזם: “אל תפגע באחרים בדרכים שאתה בעצמך יכול להיווכח שהן פוגעות” “החיים הם רכושנו היקר ביותר ועלינו לנהוג בחייהם של האחרים כחשובים ויקרים יותר מחיינו אנו”
הינדואיזם: “אל תעשה לזולת מה שאינך רוצה שזולתך יעשה לך. זוהי הדרך הנכונה לחיים” “אל תעשה לאחרים מה שאינך רוצה שיעשו לך. שים לב, זו הדהרמה כולה”
יהדות: “ואהבת לרעך כמוך” – “מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך, זו התורה כולה ואת השאר צא ולמד”
נצרות: “כל אשר תחפצו כי יעשו לכם בני האדם עשו להם גם אתם” “מה שעשיתם לאחד מאחי הקטנים, לי עשיתם” “אהוב את שכניך כשם שאתה אוהב את עצמך”
קונפוציאניזם: “אם על הטוב אתה שואל, די לך שתניח לחברך לעמוד איתן, הואיל ואתה עצמך מבקש לעמוד איתן; הנח לחברך לעלות בסולם מעלה, הואיל ואתה עצמך מבקש לעשות כך. זה הכלל: לעולם יראה אדם בחברו את חזות עצמו.
הרי לך דרך בדוקה אל הטוב” “שאל צה-גונג: כלום יש מאמר אחד שראוי לו לאדם לנהוג על פיו כל ימיו? אמר החכם: הלא הוא המאמר על נתינת הדעת על חבר: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך”
דואליות האהבה
“אלוהים הוא אהבה” אומרים הנוצרים, “אלוהים הוא אהבה, אלוהים הוא האהוב”, אומרים הסופים, “ואהבת את ה’ אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך” מברך את עצמו יהודי כל בוקר בתפילת שחרית. כל אחד מאיתנו הוא אהבה, האלוהות בהתגלמותה, ולכן נשאלת כמובן השאלה כיצד אם כן ניתן לתפוס מעשים המגלמים באופן ברור רוע כדוגמת רצח, אונס או גניבה כמעשים של אהבה? כיצד ניתן כלל לאהוב רוצח או אנס?
כיוון שאהבה היא כל היש, האלוהות, הרי שהאהבה על פני כדור הארץ היא צורת ביטוי מסוימת של אותה אלוהות. כל ביטוי אלוהי הוא אהבה וכך גם אותם ביטויים שאותם אנו תופסים ומגדירים במסגרת הדואליות המקומית כשליליים.
כפי שהודגש נקודת מבטנו היא זו הקובעת את הפירוש שנעניק לחוויה שאנו חווים, ומתוך כך יש להבדיל בין כמה רמות של חוויה: אלו הנמוכות, המקומיות יותר, ואלו הגבוהות, המייצגות רובדי נשמה גבוהים יותר. ברמה המקומית, בחיי היום יום, רוצח, אנס או גנב מקומם מאחורי סורג ובריח, בבחינת הגנה עצמית של החברה מפני משמידיה. אין ספק שחברה חפצת חיים חייבת בהגנה עצמית, אלא שבמקביל לעונש שהיא מטילה על אותם עבריינים, טוב נעשה אם מתוך ראיית עולם המגלמת רמת תודעה גבוהה יותר נגלה בו-זמנית אהבה וחמלה לאותן ישויות. ברמה הגבוהה אותם פושעים אינם שונים מאיתנו. אלו נשמות כמונו בדיוק, המהוות חלק מן האחד, וגם אם איננו חשים את הקשר הישיר, הן מסייעות לצמיחתנו שלנו. לכן הרצון בשיקומן, הרצון בשינוי הלך מחשבתן, הרצון לעזור להן לשנות קארמה אישית כדי שנוכל כולנו לשנות קארמה קבוצתית, הרצון להודות לאלו אשר לקחו על עצמם חלק בהעצמתנו שלנו כחלק מתהליך העצמתו של הכלל, צריכים להיות אינטרס של החברה כולה. אסיר משוקם הוא בבחינת פנינה חברתית המסייעת לכלל, שכן הדבר מראה עד כמה קיימת בתוכנו היכולת להשתנות, עד כמה גם את הקשה מכל ניתן לרפא. מקרי אלימות ורוע מקומיים מסייעים לנשמת העל בתהליך צמיחתה ומסייעים לאלוהות ולאהבה להתרחב כל העת.
דואליות האהבה מפרידה בין החוויה ברבדים השונים, בין הרובד הנשמתי הגבוה לזה המקומי הנמוך. כל ביטוי שלילי בעולמנו מסייע לנו להגדיר טוב יותר את הדואליות המקומית שאנו חווים. אם לא היינו חווים חושך לא היה ביכולתנו להגדיר את האור; אם לא היינו חווים מקרי אלימות כאלו, אשר מ”מבט מקומי” צר אינם מגלמים אהבה, לא היינו יכולים להגדיר בעולמנו אהבה מהי. מבט מקומי הוא הפירוש הארצי שאותו ניצוץ הנשמה החווה נותן למציאות חייו, וזו בפני עצמה אמיתית ונכונה, אלא שיחד עמה, מנקודת מבטה הגבוה של נשמת העל, זהו מבט מקומי וצר. כל נשמה המגיעה לחוות בשדה המשחק המקומי, עורכת הסכמים עם נשמות רבות טרם בואה לעולמנו. לעיתים חלק מהמשחק הוא ששחקן אחד משחק את תפקיד הרע ושחקן אחר את תפקיד הטוב, ובגלגול נוסף התפקידים עשויים להשתנות.
בעולמות אחרים הקיימים ביקומנו, בעלי רטט גבוה יותר, המצויים בשלב חוויה מתקדם מזה שבו אנו נמצאים, הרוע, כפי שאנו תופסים אותו, מצומצם ומופיע בצורה של ארכיטיפ – “מוצג מוזיאוני”, כמעין תזכורת מצומצמת לכלל באשר לטיבה האחר של הדואליות. באותם עולמות שבהם רטט האהבה גבוה מזה הקיים בעולמנו די בדוגמית קטנה של חושך כדי שהכלל יוכל להגדיר לעצמו את צדה המואר של האהבה.
תדר גבוה של אהבה מקהה שנאה
דוגמה לאתגר שמציבה לפנינו האהבה ניתן למצוא בסכסוך הרגשי העמוק הקיים במזרח התיכון בין הישראלים (העברים) לערבים. לא לחינם ההגדרות “עברי” ו”ערבי” הן בעלות אותיות זהות, שכן אותיות שמהן מורכבות מלים מייצגות רטט מסוים, ובמקרה זה הרטט כמעט זהה. ערבי, עברי, אלו הן נשמות שברמות הגבוהות, כחלק מהאחד, הן מייצגות אחדות, אך באותה השעה, בו-זמנית בדיוק, תודעות אלו חוות חוויה של נפרדות, פחד ושנאה. ברמות החוויה הגבוהות הן מקרינות אהבה זו לזו, אך בו-זמנית, ברמות החוויה הנמוכות, הן מקרינות רוע ושנאה זו לזו.
שם שהנשמה נושאת במסעה דומה לכלי רכב שבו אנו נוסעים. המלה “ערבי” והמלה “עברי” מכילות אותיות זהות, זו אותה החוויה אם כי מהיבטים שונים, נסיעה בנתיב זהה בכלֵי רכב שונים. בהתאם לאמונה היהודית, מקור החוויה של שני העמים זהה, מקורותיו של העם העברי וגם של העם הערבי הם באותו האב, “אברהם אבינו האות ע בתחילתם של השמות עברי וערבי מצביעה על התחלה זהה אחת ואילו האות י, זו המסיימת את השמות, מרמזת על סיום זהה לחוויה ששני העמים בחרו לעצמם, והיא תהיה באותו המקום
באלוהות, באהבה בגימטריה האות י’ שווה לספרה 10 והספרה מרמזת על עץ 10 הספירות מתורת הקבלה, הכולל בתוכו שלמות, מכלול, הכל.
דומה מושך דומה ונראה שאֵיבה מביאה עמה רק איבה נוספת, ואלימות גוררת עמה אלימות נוספת. המערכות הצבאיות שהתחוללו בשנים האחרונות בין ישראל לערבים, לפלשתינאים, מלמדות שפתרון למחלוקות אינו מצוי אולי בצד הפיסי, הצבאי, אלא כנראה במקום אחר. אמצעי התקשורת מרבים להגדיר את המלחמות של השנים האחרונות כ”מלחמות על תודעה”. כלומר, בהתאם למונח זה מי שמנצח או מפסיד במערכה צבאית אינו מצוי בשדה הקרב הפיסי עצמו, אלא בשדה אחר הרחק משם, בשדה התודעה.
מדוע אם כן יש צורך בכל כך הרבה חיילים ואזרחים שיקריבו את גופם הפיסי בקרב? האם לא ניתן לנסות דרך שונה? כשם שמקומו של פושע בבית הכלא, כך על צדדים המעורבים באלימות פיסית להגן על עצמם, אך בנוסף ובו-זמנית לחֶרֶב הפיסית, המוחזקת ביד האחת, יכולה היד השנייה להחזיק חרב נוספת – היא חרב האור, חרב האמת. האם לא ראוי שצדדים המעורבים בסכסוך יגנו על עצמם, אך בו-זמנית ישלחו לצד השני אנרגיות בעלות תדר גבוה של אהבה, חמלה וריפוי? הרי ראינו עד כמה עוצמתית היא יכולתו של המוח ביצירה ובשינוי מציאות.
אין ספק שתהליך מעין זה מחייב שינוי תודעתי עמוק אצל כל הצדדים המעורבים בסכסוך ושינוי כפי שראינו אמנם הוא דרכו הטבעית של הטבע, אך היא קשה עלינו, בני האדם. עם זאת, זהו אחד מאותם אתגרים שבהם יש לכל הנוגעים בדבר רק מה להרוויח. ברמות התודעה הגבוהות אין מנצחים ואין מנוצחים, אלא שהאהבה מביאה עצמה לידי ביטוי בצורות רבות ומשלימות. באחדות האלוהית כולנו מהדהדים יחדיו באופן זהה כאחד, והאתגר שלקחנו על עצמנו בתקופה זו הוא להביא לגוף פיסי, החווה בכדור הארץ, רמת הדהוד גבוהה יותר.
מתוך ההבנה הגבוהה שכל בריאוֹתינו הן אהבה, הרי אך טבעי הוא שנקרין תדר גבוה של אהבה לכל הנקרה בדרכנו, כולל לאויבינו. כל הנקרה בדרכנו הוא אלוהות, אהבה, גם אם קשה לנו בחיי היום יום לזהות, או להגדיר את הדברים כך. תדר גבוה של אהבה הוא הכוח החזק ברחבי כל היש, ומתוך כך תדר גבוה של אהבה מקהה תדר נמוך של אותה אהבה, מקהה את תדר השנאה.
היה זה בודהה, שעוד לפני למעלה מאלפיים שנה אמר: “בעולם הזה השנאה מעולם לא הפיגה את השנאה. רק האהבה מפיגה את השנאה. כזהו החוק, עתיק ולא אכזב”, ובספר משלי נרשם: “שנאה תעורר מדנים ועל כל פשעים תכסה אהבה”. האתגר האנושי הוא לאהוב את כל היש ומשמעות הדבר היא גם לאהוב את אויבינו, שנואי נפשנו. כשנלמד לאהוב את אויבינו, כשנלמד להבחין באחדות המכילה בתוכה את הדואליות, נעלה את תודעתנו שלנו כמו גם את זו של הסובב אותנו דרגה אחת מעלה.
המסר הפרקטי הגבוה ביותר, המסר העצמתי ביותר המגלם את כל העקרונות הקוסמיים כולם תחת קורת גג אחת הוא כיבוד, אהבה וחמלה לכל הנקרה בדרכנו. וכך הוא. התפתחות אהבה צריך אמון במהלך
20 השנים האחרונות חל שינוי דרסטי בסגנון החיים של בני אדם. אנשים מחפשים יותר עניין, עוברים מספר עבודות במהלך החיים ושמים יותר דגש על איכות החיים. מנהלים, עובדים ואנשים פרטיים נדרשים להביא לעסקיהם וחייהם מיומנויות שלא נדרשו להביא בעבר.יחד עם זאת, באופן פרדוכסלי, ככל שהתפתחנו נוצר פער בין הדרישות הגדלות והציפיות מעצמנו ומהסביבה, לבין המחיר שאנו נדרשים לשלם, כגון זמן, שלווה ובריאות. על כן, הרצון לשלב בצורה מאוזנת את כל תחומי החיים ולהפיק תוצאות בדרך מהנה ושלווה, הפך לאחד האתגרים הגדולים ביותר בתקופתנו. מתוך אתגר זה נולד מקצוע האימון.
רובנו פועלים בדרך המוכרת לנו, וכאשר אנו לא משיגים את מבוקשנו אנו מתאמצים יותר, עושים יותר ומצפים לתוצאות המיוחלות. כאשר זה לא קורה אנו משנים את דרך הפעולה מתוך תקווה לתוצאות חדשות, אך מתאכזבים לגלות שהתוצאות אינן משתנות. הסיבה לכך היא שלרובנו אין גישה ליצירת שינוי במי שאנחנו ובדרך הווייתנו. האימון ההוויתי הסאטי מלמד גישה לניהול ההוויה שלנו.
באונטולוגיה אנו מבחינים בין המציאות, העובדות כפי שהן, לבין הפרשנות שאנו נותנים לה. לעיתים אנו מזהים את הדעות והשיפוטים שיש לנו לגבי העולם, את התחושות, הרגשות, המושגים והפרשנויות שלנו למה שקורה – כאילו זוהי המציאות וזו האמת. כמאמן / מטפלת -אני חוקרת את מערכת היחסים שבין המתאמן לבין התחומים השונים בחייו. אנו חוקרים נקודה עיוורת: את מה שהמתאמן לא רואה, והוא לא רואה שהוא לא רואה את זה, כיוון שיש לו מסקנות שהן טרויאליות עבורו.באימון האונטולוגי אנו חוקרים תחילה את ההוויה ואת התודעה בטרם נלך לפעולות. הפעולות מגיעות בעקבות השינוי בהוויה, ואז הן באות מתוך שלווה ונינוחות וללא מאמץ.תהליך האימון ההוויתי הינו הוליסטי ומאפשר עצירה והתבוננות מחודשת במארג המורכב של כל תחומי החיים(משפחה, קריירה, זוגיות,אהבה , חברה, גוף וסביבה פיזית).
האימון האונטולוגי מתבסס על שלושה מרכיבים עיקריים:
מציאות אונטולוגית – חקירה ובירור של המציאות והצגת העובדות כפי שהן, הבחנה בין מה שקרה לבין הפרשנות שאתה נותן לזה, והתייחסות למה ש”יש” ולא למה ש”אין”, כיוון שבמציאות אין את מה שאין. למשל אין לי כסף – זה איננו תיאור מציאותי, הרי יש לך סכום כסף כלשהו. למשל אני לא שונא את בת זוגי . לא נכון השנאה בא מתוך אהבה כל שהיא
הוויה – הדגש הוא על ההוויה שלך כמתאמן, מי אתה בהתייחסותך לאנשים ולמצבים בחייך, ולתחומי חייך השונים. והאם ההוויה שלך נמצאת בהלימה עם הערכים והעקרונות האישיים שלך.
שפה – השפה הינה מדויקת, נקייה ממטאפורות, מושגים, פרשנויות, דעות, שיפוטים והערכות. השפה האונטולוגית מובחנת מהשפה הפסיכולוגית העוסקת ברגשות ותחושות, ולמעשה חוקרת איך הרגשות, התחושות, והחוויות שלך מתבטאים במציאות. למשל, המושג “קשה לי” – מה זה עבורך? ואיך זה נראה במציאות?
הנחות העבודה באימון האונטולוגי:
השתקפות – הנחת היסוד באימון האונטולוגי היא שכל מה שקורה בחייך, במערכות היחסים שלך (בזוגיות, עם הילדים, הורים, חברים, בוס, עמיתים בעבודה, קולגות, לקוחות ועוד), עם הגוף שלך, עם כסף, עם שפע, עם זמן – הם השתקפות של התודעה ושל ההוויה שלך. יש להתבונן ולחקור את השאלה: מי אתה בהתייחסות לכל תחום בחייך, מתוך הנחה שמי שאתה בהווייתך קובע את התוצאות במרחב שלך. הדרך שבה אתה תופס את האחר היא השתקפות של התודעה שלך ולא האמת.
רווחה אישית – הרווחה האישית שלך ( well being) היא מפתח לצמיחה אישית ופריצות דרך.תזונה נכונה, הרגלי שינה, פעילות גופנית, ניהול הכסף ובילוי שעות הפנאי חיוניים להפקת תוצאות בנינוחות. הייחודיות של האימון האונטולוגי היא הפקת תוצאות בדרך נינוחה וללא מאמץ.
ניקיון – ניקיון הוא קריטי ליכולת שלנו לחולל מפנה בחיינו, בצורה שתורמת לנו ולסביבה.שפע נוצר מתוך יכולת לחיות במתאם לערכים שלנו, ללא מאמץ ולא מתוך הישרדות, והדרך שמאפשרת לנו זאת היא ניקיון ביחסים שלנו בכל תחומי חיינו, כיוון שהיא מאפשרת לנו פניות.
תקשורת תורמת – המרחב האונטולוגי שומר על כך שתפעל עפ”י הערכים שלך, מתוך תקשורת עובדת ויחסים של win-win עם הסביבה שלך, בחייך הפרטיים והמקצועיים.
עבודה דרך הוויה (ולא על פעולות) – באימון האונטולוגי אנו עובדים דרך ההווייה (being) ולא דרך הפעולה (doing). נבחן את המציאות שלך דרך התבוננות של מי אתה כאדם בכל סיטואציה ולא מה אתה הולך לעשות או מהי דרך פעולתך.לחיות במתאם לערכים שלך ולהוויה שמבטאת את הדרך שבה אתה רוצה להיות בעולם, ממילא תניב פעולות התואמות את מי שאתה.
גדולתם של אנשים – אנשים הם גדולים, מסוגלים, יכולים ונהדרים ותפקיד המאמן הוא להחזיק גדולה זו במרחב האימון.
ייחודיות – אנו מניחים שיש לך, כמו לכל אחד, את הדרך הייחודית והנכונה עבורך לחיות ולממש את ייעודך בעולם ואת מי שאתה במהותך.
הכל אפשרי – אפשרויות להגשמה הן פונקציה של תודעה והוויה. לכן הכל אפשרי בחייהם של בני אדם, ובכלל זה גם בחייך.
התשובות הן תמיד אצל המתאמן – היכולות, הכישורים והתשובות נמצאים אצלך ואתה האדם היחיד שיודע מה טוב עבורו. דעותי האישיות אינן רלוונטיות .